*רביעי בערב. אחרי שאפיפ הודיע לנו שגם היום העבודה לא תסתיים, אחרי שצרחנו עליו במקהלה (ואני יודעת שדומיות לא צורחות, אני צורחת כשמעלים לי את הקריזה! והתנצלותי הכנה לספר הדומיות), ישבנו שלושתינו בסלון - אור, שיחיה ואני. אור: "ממי, תני לי לצבוע לך, די, חייבים כבר לגמור את זה". אני: "לא מסכימה, את לא תהיי צבעית". שיחיה: "בחיי שאתן הזוג הכי מוזר עלי אדמות. זוגות נורמליים רבים על לעשות כמה שפחות והמריבות שלכן הן הפוך על הפוך. בחיי שאתן מוזרות". חייכתי ושתקתי. לא רציתי לומר שהסיטואציה הזאת של שלושתינו ביחד והוא שמדבר על הזוגיות שלנו, הזויה בפני עצמה. כמה טוב לי שיש לי את שניהם. כמה שאני אוהבת אותם על זה שהם מקבלים אותי כפי שאני.
*חמישי. אחרי שכל העבודות הסתיימו, אחרי שניקינו ונחנו, החלטנו להזמין חברים לחגוג איתנו.
היה ערב קסום, ערב שבו למדתי להכיר אנשים מקסימים, שאת רובם הכרתי רק מכאן, ממילים. הרגשתי כמו על איזה כדור חשק או אקסטזי. כולם היו כל כך יפים, חכמים, חמים וטובי לב בעיניי, אבל בניגוד לכדורי כימיקלים, ההרגשה הזאת לא עברה. מזמן לא הרגשתי איך הלב שלי פתוח כך לרווחה, לאהוב כל כך הרבה אנשים.
* שישי. אנחנו נוסעות לנו לימיט, חמושות בשוט רכיבה ובשוט רצועות. בדרך אנחנו מתחילות לדבר ונעצרות לשיחה של שלוש שעות באמצע רחוב סתמי ומטונף. כמה אהבה היתה שם, כמה פתיחות. אחר כך נסענו סופסוף למועדון. המון מותיקי הקהילה שלא ראיתי שנים, נפגשו שוב. רקדנו, אהבנו, דיברנו עם חברים ואפילו קיבלנו הבטחה לשיעור בקשירות בשבוע הבא. לקינוח קיבלתי מסאז' לשון לכף הרגל ממישהו והענקתי לו את הציון 4 עם הוראות ברורות להשתפר. היה כיף:)
* שבת בערב - שיחיה חוזר מפסטיבל עירום בדרום, שלוק כלובסטר ושמח במיוחד. סיפרתי לו על הערב המקסים שהיה לנו כאן ומה הוא הפסיד והוא החליט שפה היה הרבה יותר מעניין משם. "יאללה, מתי את מזמינה את כולם שוב?" הוא שאל בטון מאוכזב ומלא תקווה בו בזמן.
לפני 17 שנים. 8 ביולי 2007 בשעה 8:17
