התישבתי על הכורסה שלי וחשתי בידיה העדינות מעסות את כתפיי. רק עכשיו שמתי לב כמה מתח הכניס לחיי הפרויקט החדש. ניסיתי להזכיר לעצמי שאני לא מערבבת ביזנס עם פלז'ר, אבל החסך שלי בחיי חברה בגלל שעות העבודה הבלתי שיגרתיות, מצד אחד והעונג שהילדונת הזאת טמנה בחובה, מצד שני, גרמו לי לשקול את שבירת כל הכללים שלי. אבל לא הגעתי למשרה הזאת מזה שעשיתי שטויות וכל מקרי ההטרדה המינית בעבודה, גרמו לי לדאוג לעצמי בקשר איתה, דקה לפני שאני נסחפת אליו יחד איתה.
"לורי, תפתחי את הנייד שלי על מצב הקלטה, אני עומדת להקליט כל מילה מהשיחה שלנו עכשיו", הורתי לה. כשידיה עזבו את כתפיי חשתי מיד ברצון שישובו לשם, שימשיכו לענג אותי ולהפיג את המתח, אבל סדר צריך להיות כאן. היא פתחה את המכשיר וציפתה.
"את באמת רוצה לשרת אותי לורי? אני רוצה להיות בטוחה בכוונותייך. תסבירי לי במילים ברורות מה את מבקשת ממני, מה את צריכה שאעשה בך".
היא היססה לשנייה ואז ענתה בביישנות: "כן, אני רוצה. אני רוצה לשרת אותך בכל דרך שתבחרי ולא רק בעבודה. אני רוצה לשרת אותך מהרגע שתקומי בבוקר, עד שתלכי לישון וגם אחר כך אם צריך וזאת יוזמה שלי, לא שלך. אני פשוט רוצה שתשתמשי בי".
קיבלתי את מה שרציתי מבחינת בטחוני המקצועי. המילים שלה גרמו לי לגלי חום בכל הגוף, "תשתמשי בי", המילים היו כמוזיקה באוזניי וכל מה שיכולתי לעשות זה להתחיל לפנטז איך בדיוק אשתמש בה כרצוני, לסיפוקי, אבל הילדונת תצטרך לעבוד קשה בשביל זה, אין סיכוי שאראה לה כמה אני מתלהבת מהתשוקות שלה.
"אוקיי לורי, אם זה מה שאת צריכה, זה מה שתקבלי", אמרתי וסגרתי את מכשיר ההקלטה.
"נתחיל בלבוש שלך. ברור לך שכמשרתת האישית שלי את צריכה להיות ייצוגית ולא להתלבש בסמרטוטי ריצפה, נכון? זה היום האחרון שלך בג'ינס. היום אנחנו הולכות לקנות לך בגדים"
לורי התבוננה בי נדהמת וענתה, "אבל אין לי כסף".
"אין לי כסף, גבירתי", אמרתי, "כך עלייך לפנות אליי מעתה וכסף הוא לא בעיה. אני אקנה לך בגדים ואת תלבשי אותם מתי ואיך שאומר לך. מהיום את מתלבשת רק איך שאני רוצה וזה כולל הכל, החל בתחתונים שלך ועד לבגדים עצמם, לאיך שאת מסדרת את השיער ולאיך שאת מתאפרת, אם אחליט שתתאפרי".
"כן גבירתי", היא אמרה ואני חייכתי. הילדה לומדת מהר.
סיימנו את העבודה מוקדם מכרגיל. לקחתי אותה לחנות שאני אוהבת במיוחד. חנות של לבני נשים, עם כמה דגמים ייחודיים, זנותיים במיוחד. "אז זהו לורי, מעכשיו את מתלבשת כך. בגדים אלגנטיים בחוץ, בגדים של ילדה טובה ומתחת בגדים של זנזונת, ברור מתוקה?". זה היה לה ברור וכל מה שנותר לי, זה לצוות עליה להכנס לתא המדידה ולמדוד את החזיות והתחתונים שבחרתי לה. היא נכנסה לבדה לחדר ההלבשה ואני נכנסתי דקה אחריה. מכנסיה היו מופשלים עד לברכיה, החולצה הוסרה. היא הביטה בי המומה.
"מה הבעיה מותק? מרגישה חשופה?", אמרתי וצחקתי, "תתרגלי חומד, מעתה אין לך סודות מפניי. כולך חשופה". היא הסמיקה והחלה להסיר את שאר בגדיה. לבשה את החזיה והתחתונים האדומים והסתירה אותם בידייה.
"תורידי ידיים, ילדונת, תני לי להתבונן בך", ציוויתי. הילדונת המתוקה נראתה לפתע כמו זנזונת אמיתית. שיער הערווה שלה הציץ מבעד לתחרת התחתונים. הפיטמות שלה הזדקרו מבעד לחזייה.
"אני רואה שאת לא מגולחת מתוקה", אמרתי, "נצטרך לשנות את זה כשנגיע הביתה. את לא יכולה לשרת אותי עם כל השיער הזה".
"כן גבירתי", היא אמרה וכמעט התחילה לבכות.
"לורי, את יכולה להתחרט אם את רוצה, אבל אם לא, אם את כאן בשביל להמשיך לשרת אותי, כדאי שתתחילי להראות קצת יותר שמחה ואסירת תודה וקצת יותר נלהבת, גם כמשרתת וגם כזנזונת".
"כן גבירתי, סליחה גבירתי, אני אשמח, אני מבטיחה, כלומר, אני כבר שמחה, אני רק כל כך מתביישת".
"אין במה להתבייש ילדונת", הסברתי, "את רוצה שאני אעזור לך להוציא לחופשי את הזנזונת שבך, את רוצה לגרום לי עונג ולשרת אותי, אין בזה שום דבר רע ואין במה להתבייש. מבינה מתוקונת?".
היא הינהנה.
"יופי חומד. אז עכשיו נקנה לך את כל הסטים היפים האלה ואת תלכי אלייך הביתה, תארזי את כל החפצים שאת צריכה לשבוע ותודיעי לשותפה שלך שלא תגיעי הביתה כמה ימים. יש לך שעה להתייצב אצלי בבית".
היא הלכה לדרכה ואני מדדתי סט חדש של חזיה ותחתונים מויניל שחור, כשאני מדמיינת לעצמי את העונג שבלראות אותה מפשיטה אותי ויורדת על ברכיה לפניי.
המשך יבוא
לפני 17 שנים. 18 ביולי 2007 בשעה 10:08
