למען האמת, בהתחלה אפילו לא שמתי לב לקיומה. עבדתי בחברה גדולה והיא הגיעה יום אחד ועברה לצוות הטלפניות בשרות הלקוחות. אמנם עבדנו בקומה אחת, אבל היא עבדה בקצה המסדרון עם חמש בחורות נוספות ולי היה חדר פרטי ומרווח בקצה האחר. לא פעם חלפתי על פניה כשיצאתי לעשן סיגריה ובמקרה הטוב עניתי להנון השלום הלבבי שלה בחיוך חוזר.
אבל יום אחד נקראתי לחדר המנכ"ל והתבקשתי לקחת על עצמי פרויקט גדול במיוחד, שימשך כמה חודשים ויוסיף למשכורת שלי כמה אלפים מכובדים וכשקיבלתי על עצמי את המשימה הוא חייך בטוב לב הידוע שלו ואמר: "את יכולה לבחור לך את אחת הטלפניות כעוזרת אישית, שתעזור לך בכל העבודה השחורה".
עמדתי מאחורי דלפק הטלפניות והקשבתי להן כשהן מנסות לשכנע לקוחות חדשים ולטפל בתלונות. היא נשמעה לי הרהוטה מכולן, הסבלנית מהן ואלוהים יודעת לכמה סבלנות היא תזדקק אם תעבוד איתי. ניגשתי אליה ואמרתי "יש לי הצעה מפתה עבורך, חומד, מה דעתך להחליף את כל התלונות האלה בעבודה צמודה אליי, כעוזרת האישית שלי?", היא מיהרה להשיב: "בשמחה" ולמרות שהסברתי שאני תובענית ודורשת הרבה, כולל המון שעות נוספות ללא תוספת שכר ושכל מה שיש לי להציע לה זה עבודה מאתגרת, היא מיהרה לקבל את ההצעה וכבר למחרת השרת העביר למשרדי שולחן וכסא נוספים, מחשב וטלפון נייד ולורי מונתה לעוזרת האישית שלי.
מיהרתי להכין ערימה של מסמכים שכבר התחלתי לטפל בהם והנחתי אותם על שולחנה. היא ישבה ליד השולחן ונראה היה שכמות העבודה לא מפריעה לה. עמדתי מעליה והבטתי בה באמת לראשונה. היא נראתה ילדונת, מקסימום בת 24, שערה החלק נאסף בקוקו והיא לבשה חולצת טריקו וג'ינס משופשף. פניה היו נקיים מאיפור ואהבתי את זה, היא מצאה חן בעיניי, הילדונת, אבל לא אהבתי לערבב ביזנס עם פלז'ר ולכן החלטתי להתעלם ממשיכתי כלפיה ופשוט להמשיך לעבוד ובכלל, מה לי ולילדה בגילה?
בימים הקרובים עבדנו יחד עד שעות בלתי סבירות ולורי התחילה לעשות עבורי שירותים קטנים, אפילו בלי שביקשתי. בהתחלה זה היה להכין לי קפה, לאחר מכן היא היתה מגיעה עם ארוחת צהריים שבישלה עבור שתינו ומחממת לי אותה בשעה הנכונה, היא המשיכה בלסדר לי את הניירות והעטים בכל פעם שזזתי מהשולחן, לענות במקומי לטלפונים מציקים ועוד. לא שמתי לב למשהו מיוחד עד שתפסתי אותה מריחה את הצעיף שהשארתי על הכסא, כשחזרתי במפתיע למשרד מפגישה שהתבטלה ברגע האחרון.
"מה את עושה, לורי?", שאלתי נדהמת.
"סליחה, סליחה, לא התכוונתי", היא השיבה.
"לורי, את רוצה לספר לי משהו? רצית לגנוב לי את הצעיף? מה הקטע ילדה? את יודעת שאני לא אוהבת תשובות לא ישירות, אז אל תעצבני אותי, גם כך עלה לי הקריז מזה שביטלו לי את הפגישה ברגע האחרון, או שאני מקבלת תשובה או שאני מעיפה אותך מהתפקיד ובכלל מהחברה", הבהרתי.
"זה לא מה שאת חושבת. בבקשה אל תפטרי אותי... זה... אני מתביישת אפילו לספר לך".
"ילדונת, יש לך עשר שניות לפתוח את הפה ולהסביר את עצמך ואחרי זה לא תהיה הזדמנות נוספת", אמרתי.
היא הבינה ומיהרה להשיב: "זה פשוט שיש לי פנטזיה לשרת אותך, אני לא יודעת אם הבנת, אבל אני עושה את זה כמה ימים ובאמת שלא רציתי כלום, רק להריח קצת את הריח שלך".
מצב הרוח שלי השתנה בשנייה לחמימות חרמנית, אבל לא התכוונתי להראות לה את זה, במקום זה אמרתי: "מממ.. הבנתי. את רוצה לשרת? אין בעיה ילדונת, את תשרתי, אני נדיבה היום. תתחילי מלעשות לי מסאז' בכתפיים ואני אחשוב בנתיים איך להעניש אותך על החוצפה שלך להריח את הצעיף שלי".
(המשך יבוא)
לפני 17 שנים. 17 ביולי 2007 בשעה 18:08
