לפני שנתיים. 13 בדצמבר 2021 בשעה 21:50
לפני כמה זמן, כשעברתי במסדרון, ראיתי פרופסור אמריטוס שעובד בקומה שלי מתקרב לחלון גדול, מטר על מטר כזה, בחדר הישיבות. הוא לא ראה אותי כי עמדתי במסדרון.
הוא פתח את החלון, ומשב רוח חזק ילל פנימה מתוכו. הפרופסור במין שלווה סטואית הוציא חצי ראש החוצה ופשוט הביט לאופק.
לאיזשהו שבריר שניה של ספק, עברה בי המחשבה שהוא הולך לקפוץ. אבל למה דווקא עכשיו? הוא כבר עובד במוסד הזה 40 שנים בערך. וחוץ מזה, מה כבר אפשר להגיד לבן אדם שמסתכל למטה בטראנס כזה?
מאז, כל כמה זמן כשהמחלקה קצת מתרוקנת, אני הולך לחלון ומביט מטה. כמו במין כישוף, בשניה שאני פותח את החלון אני מוצף בפחד עז שקשה לי לתאר אותו. אני מביט אל מחוץ לקומה 12 ורואה את העולם בקטן. אבל למזלי, העולם מקומה 12 עדיין לא מביט בי. וזה אולי קצת מרגיע אותי, לפחות לעכשיו.