אז כבר תקופה שאני ״מתחלפת״ שלא מתחלפת, רק כאוס, ריגוש והנאה...
חשבתי מזה תקופה על הקלות בה אנשים מגדירים, שמים בתבניות את החוויה שלהם, מגבילים את הכיף.
אני לא אוהבת אנשים שמגדירים את הכיף, כיף לי ברגע זה לתת לו סטירה בזמן שהפה שלי מזויין. כיף לי לצעוק לו זונה קטנה מהר יותר בזמן שהוא מזיין אותי בדוגי ומצליף בי כאב.
למה זה צריך להיות מוגבל? אי אפשר לחנוק אותו בזמן שיש לי גרב בפה? או להודיע לו שהוא השפחה הקטנה שלי בזמן שהקולר עליי? החוקים הגרמניים- יפניים של הבדסמ נראים לי משונים, ועוד יותר נראים לי משונים אנשים שחשוב להם כל כך הסדר והארגון במין. זה מין, צאו מהסרט שלכם. ״אני שולט״ ״אני נשלט״, כל כך משעמם! אני מתבאסת כל כך על אנשים שעושים סקס עם גבולות.
זה תשוקה, זה הסתערות, זה סערה וכוח וזה עדינות וחיבוק.
אסיים עם שיר של זלדה, אחת מהמשוררות הלאומיות שלנו
שני יסודות / זלדה
הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף
בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹש שוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.
