זה להשקות, להצמיח, להעניק זמן, לא לפגוע, לחשוב על הדבר/אדם שאתה אוהב ואיך הוא ירגיש/ישתפר מהאהבה שלך. זאת דינמיקה. לפעמים חד צדדית לפעמים דו צדדית.
חשבתי היום על איך יש לי אוגר שאני לא יודעת לטפל בו ודוגרי, גם לא יודעת לאהוב אותו (אוגר למסירה, פליז קחו אותו). על איך קשה לי לסדר את החדר, ולפעמים גם קשה ללכת למקלחת. לאהוב זה לטפח, בזה אני בטוחה. ואם לי קשה לטפח, את הסביבה שלי, אותי, את החיות שלי, זה כי אני לא אוהבת.
זה לא חוסר אחריות לא לעשות משהו שלא התכוונת לעשות מלכתחילה. אם היית לא רצינית לגבי זה ונשארת לא רצינית לגבי זה. (חפירה קטנה, ניתן להמשיך לפסקה הבאה) כבר 10 שנים שאין לי ארנק כי לאבד ארנק עם כל הדברים זה גרוע יותר מאשר לאבד רק את האשראי או רק 200 שקל. ובכנות, מעולם לא הבנתי את הקונספט של ארנק- משהו שאוסף. בארנק ה20 בערך שאיבדתי אימי איימה ש"אני אחבר לך אותו עם פירסינג לדגדגן" (הטרדות מטעם אימא, תודה.) ובכנות, מעולם לא רציתי ארנק. אז לא ברור לי למה להסתובב עם ארנק זה יותר אחראי מלהסתובב בלי ארנק. אנשים עם ארנקים מאבדים כרטיסי אשראי כל הזמן ואני לא מאבדת אותם, רק מפזרת ברחבי הבית שלי ומחפשת אותם. ואם לומר את האמת, נורא כיף לחפש אותם.
בכל מקרה, התפזרתי קצת עם כל הארנק שיט (אם ויתרתם על הפסקה, זה הזמן לחזור לקרוא אותה) אז אחזור לענייננו- לאהוב.
אני מבינה כבר יותר טוב את המשמעות אני חושבת, של לאהוב. וזה לא רק אחרים, זה גם את עצמי. אם אני אוהבת אני מטפחת, ואם אני מטפחת אני אוהבת. השקעה מעגלית. ברגע שמפסיקה ההשקעה וההערצה מפסיקה האהבה. בכל פעם שהפסקתי להביע הערצה בקשר, גם עם חברות, הוא נפסק. אני חושבת שהייתי רוצה לדעת לעשות את הבחירה הזאת באופן מודע. לחוש את ההבדל ברגע שמשהו משתנה.
בספר indistractable (מאוד מומלץ, מאוד פרקטי) הוא מדבר על כך שאנחנו מפנים זמן לכל מיני רובריקות של עשייה אבל אף פעם לא מתמקדים בערכים שאנחנו רוצים להיות. אם נגיד היינו מפנים זמן ל-אהבה, טוב לב, נדיבות, (ערכים שאני רוצה, תוכלו להכניס כאן כרצונכם) אז חיינו היו מלאים בסיפוק. פינוי הזמן שלנו לעשייה שקשורה ספציפית לערכים מסויימים תפתור לנו את אי הסיפוק. זה היה לי קהש להבין, ובכנות, זה רק מסבך אותי יותר. אותי ואת הראש הרץ הזה שלי.
פינוי הזמן שלי לעצמי, לבן זוג, לחברה, זה לאהוב. זה לחיות לפי סולם הערכים שאני רוצה לחיות בו. אני רוצה לאהוב ולהיאהב ואני רוצה את זה כערך לחיים. מינימום לחיות בלהלהלנד. לא חובה לשמוע את זה, לראות את זה יהיה מספיק.
אני רוצה לאהוב, אבל הכל כך מבולגן, רץ בראש שלי, לא מסתדר. ניהול יומן ושגרות לא מספיק כדי להרגיע את המחשבות. זה צריך להיות הכל ביחד, כל העומסים הרגשיים והפיזיים שאני יכולה להעמיס עליו כדי שיפסיק לרוץ, ואת זה אני צריכה לעשות לבד, כדי לאהוב ביחד.
גבול 12- יחסים ללא כל סוג של אהבה. והלוואי ואני אצליח לעמוד בגבול הזה.