זאת רק בדיחה...

בעת בהייה בתקרה של האוטובוס של קו 480 לירושלים עלה רעיון במוחה: 'רצוני הוא למות. לא מיתה אמיתית אלא חד פעמי, משהו קצר.' חשבה לעצמה. 'בסדר הפוך אחיה את חיי, כמו סנדוויץ'. קודם למות, אחרי זה לחיות ואז למות שוב.'

הגיוני בסה"כ, אתה לא קיים, אחרי זה אתה קיים, ואז אתה מת -רק קצת- ולאחר מכן נולד מחדש מספר פעמים ומת. פעמים אלו נדירות, יקרות ערך וחשובות מאין כמותן והיא מקנאה. הקנאה הזאת ששורפת מבפנים כלפיי כל אותם מבוגרים סביבה שהצליחו למות פעם אחת ולחיות באמת היא מוטיב חוזר בחייה. כל אותם אנשים שהאושר המלנכולי קורן מפניהם. חיי ה"למרות" ו"בזכות" ממש מדגדגים את ליבה, ממלאים את אפה בכמיהה. היא כמהה לחופש של הלמרות ובזכות. 

על המדרכה ישב לו איש זקן, גבות מלאות וארוכות, כחוש ורזה, גיבנת קלה, פניו קורנות על כל פרוטה שנכנסת לכוסו, מיתה רבה הייתה על פניו. "דוגמא קלה" חשבה לעצמה בקול בעודה חולפת על פניו בתחנה המרכזית.

אב עב כרס עם בנו חלפו על פניה ביציאה מהתחנה, בנו נאה פנים ונדמה כאילו עוד רגע נשבר תחת כובד החזקת הדובון סמרטוט שבידיו, מראה אביו חמור הסבר שהעפיל עליו היה נראה כאדם שלא הרגיש חופש מעולם, בטח שלא ידע את הרגשת החזקת הדובי סמרטוט בדרך לאוטובוס. עם זאת, היא הייתה די בטוחה שראתה זיק קטן בעינו השמאלית של שלווה פנימית, כזאת שבאה אחרי שמסיימים לסדר את החדר בדירה החדשה שקנית או כשנולד ילד בריא במשפחה חולה. "האם אחיה כך? בסבר חמור? האם יהפכו ניצוצותיי להגנה על הילדים שיהיו לי?" ברגע זה רגלה פספסה את מדרגת המדרכה והיא נפלה. הנפילה קרתה בדיוק כשעבר אוטובס ליד ומשהו בנפילה הזאת היה עם משמעות חזקה דיו כדי לומר לעצמה: "כן, כך אחיה.".

ונראה, שזה הספיק. היא לא ידעה אבל זה הרגע בו היא מתה לראשונה. אין הדבר עצוב במיוחד, וזה לא ששמחת החיים נעלמה, זאת רק עוד תובנה. היא עוד תסתובב בעולם, תמות עוד אלפי מיתות, ואני? אני אצפה בה בקנאה, מצליחה לחיות באמת. בתוך האמת. ואולי אשאר מאחור. 

~~~~~

זה לא מספיק לדבר עם עצמך, כמובן. צריך למות. למות קצת וקצת יותר. לתת דין וחשבון על הלידה מחדש. 

פרקטיקת הקבר, בה אתה נקבר למספר דקות, וחווה את מיתתך היא פרקטיקה בה נולדים מחדש. האם יש דרך פחות טראומטית, יותר חמה, אמיתית, בכדי לחוות את הטקס, בו אתה שלם עם חייך החדשים, הנוכחיים, נקיי הכפיים? האם אפשר לא למות כלל בעת תחילתם של חיים חדשים? כמה מחזורי מוות צריך כדי לאהוב את עצמך בסוף? 

"אם הגיעה שעתך למות ואתה מת,

זה טוב.

אם הגיעה שעתך למות ואינך מת,

מה טוב!"

לא זוכרת של מי.