לפני שנה. 9 באוקטובר 2023 בשעה 16:20
חמישים דרכים שונות למוות עברו לי בראש בעת ההמתנה לתחילת הקרב. מחכים לצבע אדום שרק יתריעו שנגמר השקט, צליל שאני רק מייחלת שיביא איתו משהו, זה עדיף על הפחד בציפייה.
הציפייה לפעמים הופכת להשתוקקות, מעין מזוכיזם קל, השתוקקות שאצטרף לכל הדברים ששוטפים את אוזניי, קצת אולי מעין מגלומניה ששוטפת את מוחי, "גיבורה מהמילואים" כך יהיה כתוב על מצבתי.
רגע אחד אני מתה בדרכים ורגע אחר במיטתי עם סכין בצוואר. לפעמים אני מתה בעת פשיטה על החמל או על נגמש שאנימיושבת עליו...
לפעמים אני אפילו קצה לתחייה. האגוצנטריות שבי לא בוחלת באמצעים,
כחלופה אני אציע מוות לאינפנטיליות שבי, ואשאר עפ הילדה החזקה שגידלתי בלבי
פאק כמה שגדלת.
