הדבר הראשון שיש לעשות הוא לומר קודם כל "לא".
לא סקס, לא אהבה, לא כעס, לא עצבות, אל תגע בי וגם אל תצחק ממני, אל תתקרבו.
קודם כל "לא".
אחרי שתאמרי "לא", נשמי עמוק ושחררי, מעט יותר-
אימרי "לא, אבל"
כל נשימה תשחרר "אפשר קצת" מעין אפשרות כזאת לאושר גדול יותר מקודם.
לפעמים השאיפה תכאב, כמו לקום בבוקר עם בטן תפוסה, לפעמים היא תרפא, כמו לעשות מסאז' בכפר נופש בגליל. כשהשאיפה תכאב הנשיפה תכאב יותר, שחרור ייראה לך מאכזב מאוד. תתעלמי, שאפי שוב. תתרגלי. הִתְרַגלי. במצב כזה כל שאיפה תזכיר קצת איך זה לנשום אוויר קר מאוד של ינואר, חד וכואב בריאות, תטשטש את עכבות השחרור שהיה כאן עד לפני רגע, את הקיץ, תביא עמה גוף נוקשה ורועד המשווע לחימום. למרות הקור, זכרי להשיל את המעיל, את הסוודר! בחוץ מעלה אחת ואת עומדת במערומייך במרפסת בחוץ ומוכנה גם לקור וגם למאי המתקרב בצעדי ענק. עוד רגע יחזור המעגל ותתקלפי מעט, אבל עכשיו אמרי קודם כל "לא".
"לא" לחברים שגוזלים מזמנך ו"לא" לעבודה שלא מספקת אותך, אמרי "לא" להורים שמכבים את השאלטר שלך כבר עשורים, אמרי "לא" לגננת שהזכירה לך כמה חמוד זה להיות ילדה.
אמרי "לא" לאנשים רעילים ולגברים אלימים ולנואשות שלך למצוא חן בעיניי אנשים שאינם מגיעים לך לקרסול. זכרי שלפני רגע עמדת במרפסת בקור במערומייך במעלה אחת בחוץ וזה ממש כמו לנשום ובכלל מי יכול על אדם שבמעלה אחת בקור של ינואר עומד במערומיו לקבל את החורף וגם את הקיץ. עמדי בבטן חשופה, טלפיים נועצות, השיניים חשופות אל נא תלחמי רק אחזי חזק, השאירי לב רך. עוד רגע תבוא התנומה, שנת חורף לפנייך.
שאיפה אמרת "לא", נשיפה שחררת "אולי", שאיפה אמרת "אולי", נשיפה "אפשר לנסות" וכך לאט לאט אמרי "כן"
נשמי אוויר צח. הרדמי, שחררי טלפייך, הלב זוכר איך אימא חיבקה בעריסה, איך אבא החליף חיתול. נשמי, יקירה, הלב זוכר איך אמרת כן.