ירושלים של זהב

יש איזה יוצרת תוכן חמודה באינסטגרם שכזה מפיצה מסרים של חום ואהבה וזה "הקיום שלכם מספיק" ואז היא כזה שמה מדי פעם פוסטים על הסכסוך אצלנו. אגב לא משהו אנטישמי, סתם תמים כזה. כאילו הרגנו חמישה עזתים היום כי הם עברו את הקו הצהוב והיה פוסט שאנחנו לא שומרים על הפסקת האש. 

זהו בגדול, מבאס.

והאמת שאני די בטוחה שאני יודעת למה. אנחנו בדרך לסיים חלק מאוד משמעותי מהמלחמה והגוף שלי מתחיל לשחרר שליטה כנראה. היום לא נרדמתי, לפני יומיים לא נרדמתי גם עד איזה שלוש בבוקר. לפחות אתמול ישנתי אצל חברים. גם הצלחתי לישון וגם הם דאגו לי שאני אוכל כמו שצריך. כיף להיות אני. 

(אני אדאג לקחת כדור מחר בלילה, אולי זה ישבור את המעגל)

אור ואהבה 

❤️

שתיתי מספיק מיץ אומץ אז באתי לכתוב כאן כמה אמיתות. כל השולטות שעסוקות להראות שיש להן גדול - רואים לכן. אגו זה חשוב אבל בחייאת בואו נתרכז באגו שמבוסס על תכונות חיוביות ולא על להוריד אנשים אחרים. יום טוב אני הייתי יעל אתם מוזמנים לריב בתגובות או שלא ממש לא אכפת לי 

אני בתקופה יצירתית מטורפת והרומן שאני כותבת מקבל צורה מכל מיני כיוונים. קיצר כתבתי כמה קטעים היום וזה קטע שאני ממש אוהבת אז הנה:

והנה אנחנו שוב במחלקה.

 נועה יושבת בחדר צוות ומדברת עם כוכי, בזמן ששרון מובילה קבוצה לא מתוכננת בסלון.

רותי עומדת בצד ובוחנת את כל הדיירות, בודקת מי חסרה. היא מהנהנת לעצמה ומתחילה לחפש את אפרת - בחדרים, במטבח, בחצר.

היא מוצאת אותה בחצר: מעשנת סיגריה אחרי סיגריה. מדליקה את הבאה בגחלת הקודמת.

 רותי מתיישבת בכורסה שמולה. אפרת עוצמת עיניים ונושפת עשן.

 רותי שולפת חפיסת סיגריות מהכיס ומדליקה לעצמה אחת.

אפרת מעשנת בדממה. כף רגלה השמאלית מתעוותת בתנועה קטנטנה.

 רותי ממשיכה לעשן בשלווה, לא מתייחסת.

אפרת מדליקה את הסיגריה הבאה בשרשרת.

 רותי עוד לא סיימה את הראשונה.

 העיניים של אפרת כבר לא סגורות.

היא בוהה בגזע כרות. אפשר לראות את שביל השרף החורש את דרכו במורד הקליפה.

רותי מסיימת את הסיגריה. היא נעמדת ליד אפרת ומביאה לה את החפיסה שלה.

 אפרת מושיטה יד.

רותי שומטת את החפיסה ונכנסת פנימה.

 העשן ממש

יך להתאבך בחוץ.

יש ספר שאני כותבת לפחות ארבע שנים אבל בשבוע האחרון הוא פתאום קיבל צורה והיום סיימתי לכתוב את החצי הראשון. אני יודעת זה רק טיוטה ראשונית אבל איזה מוזר יש עלילה שלמה שאני אחראית עליה. זהו תודה על ההקשבה ❤️

יש לפחות שני פוסטים בקנה אבל הרגע הייתה לי שיחה קורעת עם תלמיד שסיים כיתה ט'. הוא עבד ושכח שיש שיעור ואז כשדיברנו הוא אמר לי שאיזה כיף יהיה לי שעה חופשית ואני כזה - אני מתכננת לצאת למרכז העיר ולעשות את הסידורים שלי יותר מוקדם על איזה שעה חופשית אתה מדברררררר.

קיצר זהו, אני מבוגרת סופית עם הקובץ.

הייתי היום בבוקר אצל הפסיכיאטרית. אני אצלה כל חצי שנה בערך. בתקופות טובות אני גוררת את זה לפעם בשנה. אני לא בתקופה טובה עכשיו. בכלל. מצד שני אני בתקופה ממש מוצלחת במישורים אחרים בחיים שלי. אם זה בלימודים ואם זה בעבודה. 

קיצר כשהתיישבתי אצלה אמרתי לה שאני מבינה את הקללה של הסינים - שיהיו לך חיים מעניינים.

(בכלל יש לי דיכאון של לפני יום הולדת פלוס ירידת מתח מהאיראנים, אני פשוט אגרור את זה וזה יסתדר מעצמו)

כי ישבתי עליו חמש שעות רצוף בשביל ללמוד. לא מבינה למה אני לומדת יותר טוב עכשיו לעומת התואר הראשון. לא ברור הקטע.

היום לימדתי קבוצה של שלוש סטודנטיות במסגרת פיילוט בעבודה שלי. קיצר אני עומדת מולן ומסבירה משהו לגבי כתיבת עבודה סמינריונית וסטודנטית שלי לשעבר התפרצה פנימה והתחילה לדבר על זה שמעלים אותה לועדת משמעת. האינסטינקט הראשוני שלי היה להקשיב לה כי זה תמיד מה שאני עושה עם סטודנטים שלי. אחרי חמש דקות כבר הבנתי שזה לא הולך להפסיק אז רמזתי לה שהיא צריכה ללכת. היא לא הלכה. רק כשהסטודנטיות אמרו לה שזה לא מתאים ושהזמן שלהן איתי קצוב היא הלכה. אה שכחתי לציין שזה היה מפגש ראשון איתן. 

זה לא נגמר שם לא ולאאאאאאאא

בערך שעתיים אחר כך ישבתי עם סטודנטית אחרת והיא ישבה על חומר די מסובך בתורת הקבוצות והסטודנטית ההיא נכנסה עוד פעם. החונכת שלה שהיא חברה די טובה שלי נכנסה איתה ודיברנו על הועדה איזה שעה ברצף. היא חזרה על משפטים שאמרתי לה שכדאי להגיד בועדה עם טון מתייפיף וכאילו זה הייתה חוויה קשה, מאוד.

גם כי היא די התקיפה אותי אבל זה באמת בסדר, לא פעם ראשונה שאני מתמודדת מול סטודנטים מורכבים. הבעיה הייתה שהיא לקחה את הקשב שלי ופגעה ביכולת שלי לעבוד ולסייע לסטודנטים שהגיע להם יותר מזה.

זהו זה מה שהיה היום, כיףףףףף 

זה בדיוק המשפט שאמרתי לחברה דקה אחרי הצפירה היום בבוקר. 

אני חושבת שבגלל שאני בוכה בצפירות אני יודעת להעריך את מה שיש לנו.

חג עצמאות שמח ❤️