לא סיפרתי את כל האמת אתמול בלילה. כשסיימתי לכתוב את הפוסט הרגשתי איך הבחילה משתלטת עליי והקאתי. אף פעם לא הקאתי מסיבה נפשית, לא ממליצה על זה. כשרומי דיברה בעובדה היו לי שתי מחשבות עיקריות - כל הפגיעות שהיא תיארה הן דברים שהם חלק מהפטישים שלי ושבאמת הגוף שלי והראש שלי לא באותו קו.
היום הייתי בקידוש אצל סבתא שלי והאחיין שלי היה שם. הוא מחכה לי בכל פעם והוא כל כך שמח לראות אותי. איך שהוא אוהב לתזז אותי כפרה על החיוך המושלם שלו.
עוד משהו שנזכרתי בו היום הוא פעם אחת שהלכתי לדאנג'ן והייתי בלי טופ עליון במשך כל הערב. הייתי עם זוג חברים טובים וכשהגבר הלך לשים את החפצים בלוקר נשארתי עם חברה. היה איזה גבר שלא הצליח להפסיק להסתכל על הציצים שלי שזה בסדר גמור. זה חלק מהאירוע. הוא התקרב אליי וניסה לדבר איתי שזה כבר לא לעניין. פזילה אחת לחברה הספיקה והיא נבחה עליו להתרחק. אני צריכה לזכור שיש מקומות בטוחים בעולם הזה.
אני מקווה שיהיה לי אומץ לטוס לחו״ל לבד, זה נראה כרגע קשה כמו קריעת ים סוף.