ירושלים של זהב

אני הבנתי משהו. בכל אינטראקציה שלי עם מישהו באתר הזה אני רואה חלק מעצמי. ויש לי מלא אינטראקציות אז אני נפגשת הרבה עם עצמי. מישהו אמר לי היום שהוא רואה שבעתיד יהיה לי חדר משחקים שאני אשחק בו עם נשלטים. ואני? לא רואה את עצמי בעוד יומיים. אני לא רוצה להסגר על עצמי. לא רוצה להיות שייכת למישהו. איך אני אתחייב למישהו אם לעצמי אני לא יכולה להתחייב. בכותרת של הפוסט הזה יש את השם של הספר שגרם לי לא לישון במשך שבוע לפחות. קראתי אותו בתיכון והוא זעזע אותי. הייתי תלמידת אולפנה צנועה וחסודה באמת. לא ידעתי מה מחכה לי בעולם הגדול. ואולי מרוב כל האור אני מתעוורת? אוף לא יודעת. טוב זה סתם צרות של עשירים. הלכתי להתארגן לסשן, דיווחים בהמשך:)