ירושלים של זהב

אני אוהבת את הביטוי הזה. הוא מזכיר לי את הבית המאזן שהייתי בו לפני כמה חודשים. הייתי שם חודש, וזה היה החודש הכי משמעותי שהיה לי בחיים. כאילו לא באמת הרגשתי שאני עושה שם עבודה אבל הרגשתי שייכת. זה כל מה שבן אדם צריך, להרגיש שייך. אחר כך כל השאר מגיע. למה נזכרתי בבית הזה דווקא עכשיו? כי השבוע נסעתי להדלקת נרות בירושלים עם אמא שלי ועברנו ממש ליד הבית. הגעגועים הכי חזקים שהרגשתי. ובכלל ביומיים האחרונים אני מרגישה שאני סגורה לרגל שיפוצים, מחזור קשוח.