ירושלים של זהב

אז אתם בטח תוהים לעצמכם לגבי התאריך בכותרת. אולי אפילו אתם מנחשים שהתבלבלתי וכתבתי 2020 במקום 2021.

אבל לא, לא התבלבלתי. לפני שנה פחות יום נכנסתי לבית מאזן. 27.8.2020-27.9.2020. בדיוק חודש הייתי שם, מכבי לא נתנו לי יותר זמן. והיום אני בתכנית לימוד של שבועיים ואני כל הזמן משווה בין מה שהיה אז לבין מה שיש היום. אז הייתי בתחתית של המיץ של הזבל. זה היה אחרי שפרסמתי פוסט אובדני בפייסבוק והגיעו אל הבית של אמא שלי שני שוטרים בזמן ששיחקתי ריסק עם האחיינים שלי. (הערת אגב, ריסק, מונופול וכל המשחקים האלה זה משמים ולא יודעת מי הפסיכופט שנהנה לשחק בזה). זכור לי בצורה מאוד חזקה את הקושי בשינה שהיה בימים הראשונים באותה תקופה בבית המאזן. הייתי הולכת לישון באיזור אחת עשרה שתיים עשרה וקמה באחת וחצי בבוקר וזהו - אין יותר לישון. גם היום אני עייפה בצורה מיוחדת אבל זה כי אני בלוז משוגע משבע וחצי בבוקר עד שתיים עשרה בלילה. הייתי בהכחשה מסוימת לזה שאני צריכה עזרה לפני שנה. היום אני נכה באופן רשמי ומקבלת קצבת נכות נפשית מביטוח לאומי. 

אז מה אני רוצה לספר לכם בסך הכל? קודם כל אני מאחלת לעצמי לכתוב פוסט בכל שנה לקראת 27.8. ודבר שני והרבה יותר חשוב אני באמת עומדת נפעמת ורואה את השינוי המטורף שקרה, קורה ועוד יקרה לי. אז אני מקווה שלפחות נתתי תקווה לבן אדם אחד שקורא אותי ויאללה - שירז טל לכולם!