הוא שאם אני קמה והדיכאון תוקף אותי בצורה יוצאת דופן אז אני פשוט מודיעה לסטודנטית שאני לא יכולה להגיע וזהו.
בכל מקרה ישבתי היום בפיג'מה (אני עדיין בפיג'מה לשאלתכם) וראיתי את הסרט הקוריאני ההוא שמחר אנשים מהכלוב המליצו עליו. נו, אהבה ואזיקים. אני לא אדבר על העלילה כי אני מצפה מכל אחד ואחת מכם ללכת ולראות את הסרט הזה ואני אסביר. זה הסרט הראשון שהעביר איך קורה בדסמ בחיי היום יום וזה היה מדהים. מלא סיטואציות קטנות שישבתי ואמרתי "היי! זה בדיוק קרה לי!".
היום בא אליי נשלט שזאת כבר פעם רביעית שאנחנו נפגשים. יש לו משהו במילים ובעיניים שאני לא יכולה להתעלם ממנו.
לא כתבתי יותר מדי בחודש וחצי האחרון. הייתי עסוקה בלאחות את הלב שלי מחדש. אני חושבת שאני מתחילה להיות מסוגלת לראות את הדברים הטובים שהיו לי במערכת היחסים הזאת. הדבר העיקרי זה שאני גיליתי את היכולת שלי לאהוב. זה לא דבר טריוויאלי. וכן, לפעמים הלב נשבר. אבל זה רק בגלל שהוא נפתח לפני זה. ואם אני צריכה לבחור בין לאהוב ושהלב יישבר לבין לא להרגיש כלום אני אבחר כל פעם באפשרות הראשונה.
יאללה, שירז טל לכולם!
