איזה טירוף היה ביום שלישי.
אתמול קמתי בבוקר, התארגנתי ונסעתי למרכז עם הרכבת. נסעתי למרכז לאחר שקיבלתי דרישה מהלן והזאב להיפגש לפני שאני מתעופפת רחוק רחוק.
הגעתי לתחנה, החמודים חיכו לי מחוץ לתחנה והלכנו לאכול צהריים בקניון. עד אתמול נפגשתי איתם רק בפמדום/מאנץ' של אורדורה. כשנכנסתי לאוטו החמוד אמר "וואו ירוש לבושה". (לבשתי טייץ וטי שירט, בייסיק). היה ממש כיף. אחר כך נפרדנו מהחמוד שהיה צריך ללכת לעבודה והמשכתי לבית של הלן.
אחר כך ישבתי בסלון של הלן וכזה דיברנו על הא ודא. גילינו ששתינו אוהבות את סדרת הספרים רומח הדרקון וכאלה.
אחד הדברים שאני אוהבת במערכת היחסים עם הלן זה הנוחות שדברים מחליקים למקום שלהם. בלי מאמץ. אמרתי לה שהיא מיוחדת בקטע הזה שהיא שולטת של שולטות נקרא לזה. זה דורש יכולת הכלה רצינית. החוויה שלי בכל מה שקורה שם היא שאני יכולה לשחרר את העומס שיש עליי. אין שום החלטה שאני צריכה לקבל ואני קטנה ודואגים לי. אני לא חושבת שאני ליטלית במובן של גיל שנתיים אבל בסשנים עם הלן אני נכנסת לאיזה הלך רוח קטן וחמוד. אני אתן דוגמה שתבהיר את זה, נראה לי. בסשן יש דרישה ממני לבקש רשות לפני כל פעם שאני רוצה לגמור. זה ממש ברור לי למה הדרישה קיימת, גם אני דורשת אותה בסשנים שאני מעבירה. בפעם הראשונה שהדרישה הזאת עלתה אני לא אהבתי אותה בלשון המעטה. כזה - "אני לא צריכה לקבל אישור מאף אחד.ת כדי לגמור". זה קצת מצחיק עכשיו כשאני חושבת על זה אבל זה ממש עזר להתמסרות שלי.
היה בי פחד אתמול בהתחלה של הסשן. פחד לא רציונלי. בדרך כלל אני מקשיבה לפחדים שלי ועוצרת הכל במקום אבל הפעם החלטתי להתעלם מהפחד ולהמשיך. הסיבה שעשיתי את זה הייתה כי היה לי ברור שהפחד הזה הוא הפחד לשחרר שליטה. אני יודעת בגוף שלי שאני סומכת על הלן. הפחד משחרור שליטה קשור בין היתר לחוויות עבר לא מוצלחות בלשון המעטה וגם באופן כללי כולנו מפחדים לשחרר שליטה אני חושבת.
אני התחלתי לכתוב את הפוסט הזה היום בבוקר בדרך חזרה לבית של אמא שלי מהמרכז. הייתי אמורה ללכת לים עם המשפחה שלי אבל בסוף חיזלשתי את זה והלכתי לשנוץ קצת. אחרי שקמתי נפגשתי בבית קפה עם זוג חברים ירושלמים חמודים. אחד המוטיבים החוזרים בתקופה האחרונה הוא ההבנה של כמה אנשים יש שמתבאסים שאני טסה. זה לא מובן לי מאליו בכלל. כל הילדות שלי הייתי ברווזון מכוער. עכשיו אני ברבור אצילי.
