אני חזרתי לארץ ביום ראשון האחרון. ב48 שעות האחרונות ישנתי כמו עצלן. 16 שעות מ14:30 ביום ראשון עד 6:30 ביום שני ועוד ישנתי מתשע בלילה אתמול עד שבע בבוקר היום. עכשיו יצאתי פעם ראשונה מהבית של אמא שלי. זה מוזר לחצות כבישים עם רמזור. לפני שיצאתי לדרך קפצתי אל שכנה טובה של אמא שלי, היא ליוותה אותי צמוד צמוד כשאבא שלי נפטר. הבאתי לה תערובת להכנת צ'אי מסאלה. היא בדיוק יצאה מהבית אז הציעה לי טרמפ. בדרך דיברנו על איך הייתה לי הודו. סיפרתי על מדיטציות. על ימים שלמים שלא הוצאתי מילה מהפה כי פשוט לא הרגשתי צורך. על שהות ארוכה עם חבורת ישראלים ברישיקש ותחושה שלא משנה מה תמיד הודו תהיה שם. לקראת סוף הנסיעה היא שאלה אם אני אחשוב על לחזור להודו. אמרתי לה שאין פה סימן שאלה. אני אחזור להודו. כי בהודו יש טמפו הרבה יותר שליו. אין מרדף. פעם ברישיקש הזמנתי צ'אי מדוכן על גדות הגנגס. בדיוק הגיע הכהן שלהם והתחיל לבצע את הטקס של השקיעה. המוכר פשוט הזמין אותי לטקס והורדנו נעליים וביצענו טקס אינטימי על גדות הגנגס. אז מה אני רוצה? אני רוצה לראות איך אני מטמיעה בחיים שלי את האיכות של הדברים שעשו לי טוב בהודו.
נמסטה❤️
