(הצעת הגשה לפוסט - הפעלה של השיר ברקע)
מאז הקורונה אני לא מסוגלת לעבוד כמו שעבדתי. זה היה הקש ששבר את הגב שלי. בנובמבר 2017 אבא שלי נפטר ומאז אני חייתי את חיי ממשבר למשבר. בספטמבר 2020 נכנסתי לבית סוטריה והייתי בשפל של החיים שלי. שבועיים לפני זה הגיעו אליי שוטרים הביתה כי כתבתי פוסט אובדני בפייסבוק.
אתמול בבוקר התראיינתי למשרה שאני ממש רוצה. גם משכורת יפה לתחום שלי, גם מתעסקים שם בדברים מעניינים וגם זאת עליית מדרגה מבחינה מקצועית בשבילי. הראיון היה טוב. זה לא אומר שאני אקבל את העבודה כי יכול להגיע מישהו עם ניסיון שלי עדיין אין.
הנשלטת שלי ואני נפרדנו ביום חמישי האחרון. הייתה איזה הבנה שהצרכים שלי השתנו מאז הטיסה להודו. היום אמרתי למטפלת שלי שאמנם אני אוהבת שפסיביים איתי בתחומים מסוימים אבל אני לא יכולה להיות הדומיננטית היחידה במערכת היחסים כי אז אני אמחץ את השני.
חזרתי לארץ לפני חודש בדיוק. אני עוד תוהה מה הדברים שקרו לי בהודו אבל נראה לי שמצאתי את הסנטר שלי. קרו לי דברים שפעם הייתי מאבדת את זה לתקופה.
יש לי כל כך הרבה אנשים בחיים שלי שאכפת להם ממני. אני אוהבת כל אחד ואחת מכם❤️
