בנוהל, cnc. אל תקראו אם אתם יודעים שזה יטרגר אתכם טוב?
***********************
אחרי שאני עולה במדרגות אני מריח בישולים. אני נכנס למטבח ורואה את האהובה שלי עומדת וקוצצת בצלים קטנים. אני מתקרב אליה מאחור ומחבק אותה מהמותניים.
"מריח טוב, מה את מבשלת?"
"תבשיל פירות ים בחמאה ומרווה.". אני שומע את הגאווה בקול שלה.
"ומה הכנת לאורחת שלנו למטה?"
היא מחווה בידה אל קצה השיש ואני רואה קערה מכוסה בנייר כסף. אני משחרר את החיבוק, הולך לכיוון הקערה ומרים טיפה את נייר הכסף. זה נראה כמו אוכל לכלבים. אני שולח אליה מבט שואל והיא ישר אומרת "אל תדאג, זה לא באמת אוכל של כלבים. זה בשר טחון עם כל מיני.".
אני מושך בכתפיים והולך לערוך את השולחן. כשאני מסיים היא מגיעה אל השולחן עם התבשיל ובקבוק יין לבן. אני מביא פותחן בקבוקים, פותח את הבקבוק ומוזג כמות נכבדה של יין לשנינו. היא באמת מבשלת מדהים. במשך חמש דקות אני לא מדבר מילה ורק מתרכז בלאכול.
"את מבשלת בן זונה. זה ממש טעים באלוהים."
היא מושכת בכתפיה בביטול. "נשמה זה פשוט שקנית לי חומרי גלם טובים, לא עשיתי כלום."
אני מרים את כוס היין שלי. גם היא מרימה את שלה ואחרי שעשינו לחיים אני שותה מהיין. התאמה מושלמת לתבשיל. אני מסיים את האוכל ומפנה את הכלים לכיור. אני מרגיש טפיחה על השכם ומסתובב.
"אני אשטוף כלים, האורחת שלנו צריכה לאכול."
אני מהנהן, מוריד את הסינר ולוקח את הקערה. בדרך למטה אני לוקח צעצוע וקנקן מים. אחרי שאני יורד אל המרתף אני מדליק את האור, מניח את הקערה ליד האורחת ומתיישב כשהקנקן לידי והצעצוע ביד שלי. היא חמודה כשהיא ישנה. אחרי כמה זמן אני נעמד, לוקח את הקנקן ושופך עליה. בשנייה אני מרגיש איך שהזין שלי מתעורר מהבהלה שלה. אני נותן לה חמש שניות ואז נותן לה זץ עם הצעצוע ביד שלי. היא מנסה לברוח לצד שרחוק ממני אבל אני מגיע עד לשם ודואג שהיא תראה את הצעצוע שביד שלי. היא נושמת נשימות מהירות ושטוחות ולא מפסיקה להסתכל על הצעצוע. אני נותן לה עוד זץ והיא מתקפלת לתנוחת עובר. אני מניח את הצעצוע על הכיסא שלי ותופס לה בשיער. היא נגררת אל הקערה של האוכל.
"אני מציע שתקשיבי לי טוב מאוד עכשיו אם את רוצה לא לחטוף עוד מכות להיום."
העיניים המבוהלות האלה. הטעם החמוץ של הפחד באוויר. אני מרגיש שהכל מתחדד אצלי.
"הבאתי לך ארוחת ערב, מותר לך לאכול אותה. אסור לך להשתמש בידיים שלך. ברור?"
היא ממשיכה להסתכל עליי.
אני לוקח את הצעצוע ונותן לה עוד זץ. "אם אני שואל שאלה אני מצפה לתשובה, טינופת."
אני שומע בכי קטן.
"ברור?"
"כ-כן"
"כן מה?"
"כן ברור?"
אני מגלגל עיניים. "לא, כן אדוני. עכשיו ננסה עוד פעם. הבאתי לך ארוחת ערב, מותר לך לאכול אותה. אסור לך להשתמש בידיים שלך. ברור?"
"כנאדוני".
"יופי, בתיאבון."
אני לוקח את נייר הכסף ומתיישב מולה. היא מתקרבת אל הצלחת והבעת גועל נסוכה על פניה. היא מרחרחת את האוכל ונראית כאילו היא עומדת להקיא. אני מנופף בצעצוע ממול לפרצוף שלה והיא נרתעת לרגע. אחרי כמה שניות היא מתחילה לאכול. אחרי ההלם הראשוני נראה שטעים לה. ברור שטעים לה. היא מסיימת מהר את האוכל.
"היה טעים?"
"כן."
אני בועט לה בצלעות.
"לא שמעתי, היה טעים?"
היא מייבבת. אני בועט לה עוד פעם בצלעות.
"שואלים אותך שאלה, היה טעים?"
"כן אדוני היה טעים אדוני סליחה אדוני אל תרב-"
אני בועט בה עוד פעם. הפעם נתתי מכה מכובדת.
"את לא תקבעי לי אם אני מרביץ או לא. ברור?"
"כן אדוני"
"יופי, לילה טוב."
אני נותן לה עוד כמה בעיטות לקינוח, לוקח את כל החפצים ומכבה את האור בדרך למעלה.
***********
שמעו כנראה שאני אמשיך לכתוב את הסדרה הנוכחית עם או בלי פידבקים. מה שכן, אני מעדיפה עם פידבקים:)
מקווה שאתם נהנים מזה, אני יודעת שאני נהנית מלכתוב את זה.
