ירושלים של זהב

אמביפיביות זה אומר היכולת לחיות בשני איזורי מחייה שונים. הדוגמה הכי טובה היא הצפרדע שחיה במים וביבשה. 

אתמול היה יום שממש המחיש לי את שני העולמות שאני חיה בהם. יש איזה קהילה שאני חלק ממנה שסובבת סביב האהבה שלנו לטקסטים ותפילה. בשבת האחרונה היינו ביחד ביישוב נידח במדבר. אז אתמול בבוקר התחיל עם לימוד שהובלתי של טקסט של קונפוציוס ואז מדיטציה. אני אוהבת ללמוד מאז שסיימתי את התואר. הקטע הזה שאני לא חייבת ללמוד דברים אלא בוחרת מתי ובעיקר מה ללמוד. אחרי ארוחת הצהריים התחלתי את המסע שלי מהמדבר אל העיר הגדולה תל אביב. הסיפור המלא שמור במערכת אבל אני אספר שהנהג שלקח אותי טרמפ עבר באדום בוהק וכשהוא ראה את העיניים שלי נפתחות בבהלה הוא אמר לי "מה את דואגת אני נהג שודים.". מאוד מרגיע.

ואז נסענו אל המסיבה. לא הייתי כמה חודשים טובים במסיבות. גם חשבתי בהתחלה שאני לא אגיע למסיבה הזאת אבל בסוף הגעתי. היה שווה את זה. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שלאחרונה עשיתי שינוי די דרמטי בהבנה שלי מול המקום הבדסמי שאני רוצה להיות בו. יש לגברת ה' קרדיט ענק בתהליך הזה. בלי הביטחון שהיא נותנת לי בכל רגע לא הייתי עושה פסיק ממה שעשיתי בחודשיים האחרונים. אז באתי למסיבה בתור הנשלטת של ה'. זאת פעם ראשונה שאני באה למסיבה בדסמית בתור נשלטת ולא בתור שולטת. נכנסנו פנימה וכל איבר בגוף צרח עליי שאני מטומטמת. ה' קלטה מאוד מהר שאני לחוצה פצצות והיא נתנה לי את הזמן שלי להתניע. הרגע שמסמן בעיניי את השחרור שלי וההחלקה שלי למקום למטה הוא אקט די בראטי שלי. גם כאן, הסיפור המלא שמור במערכת. תצטרכו להאמין לי שהייתי מאוד מצחיקה. ואז היה הסשנים. לא בא לי לכתוב עליהם. אני כן רוצה לספר על האפטר קייר. מיד כשיצאנו חברה טובה שלי קילרה את הנשלטת שלה. זה היה טקס אינטימי ומקסים. אני כל כך שמחה בשביל שתיכן ומאחלת לכן רק טוב ושמחה. 

בכל מקרה, רציתי לכתוב על האפטר קייר. יש ספייסים שונים לדומים ולסאבים. זאת עובדה. מאוד נהניתי מהספייס דום כששלטתי. התחושה שעוברת בידיים והאגו טריפ. גם באמת שמים לב לפרטים הקטנים אצל הסאב. אני עדיין עומדת מאחורי האמירה שלי לגבי זה שאני לא מעוניינת להיות בצד הזה של השוט. לפחות לא כרגע. חוויתי סאב ספייס לפני המערכת היחסים שלי עם ה'. מה שכן, לא חוויתי אותו בעוצמות האלה. זה ממש ערפל ותחושה של צמר גפן מתוק במקום מוח. מיד כשנגמר הסשן לא הצלחתי לזוז. הגוף שלי קרס. ה' כמובן ביררה שהראש שלי בסדר (זאת אומרת שאין לי טריגרים ממשהו) אבל הראש היה בסדר. אני מרגישה שאני הולכת סחור סחור במשפטים האחרונים שאני כותבת וזה בגלל שאני לא ממש בטוחה מה הפואנטה שלי. כאילו, היה לי סאב ספייס משוגע. אבל על מה זה מעיד?

דבר אחר שחשבתי עליו עכשיו זה שבחרתי בפמדום של אורדורה בתור המסיבה הראשונה שלי בתור נשלטת. הפמדום היה במשך תקופה ארוכה מגרש המשחקים הביתי שלי. במסיבה האחרונה שהלכתי אליה לפני שטסתי להודו סישנתי 3 תחתים בו זמנית ברחבה. זה היה ממש כיף. האמת שזה גם די מסביר למה לקח לי זמן להירגע בהתחלה של המסיבה אתמול. כאילו, כשהייתי אתמול בדירה לבד עם ה' ול' ואמרו לי לרדת לברכיים זה היה לי די קשה. אני רוצה להוריד מהאגו שלי וליהכנס כמו שצריך למקום הנשלט נגיד את זה ככה. אבל אני עובדת על זה בעזרת עידוד נמרץ מצידה של ה'. 

זהו, מקווה שהבנתם משהו מבליל המחשבות ששפכתי כאן.

נ.ב.1 החלק הכי קורע אתמול היה כשיצאנו מהפמדום ומסתבר שהיו 2 גברים שנעצו בנו מבטים מזועזעים. אני הייתי בלי מכנסיים ועם אזיקים שחורים על הידיים נניח.

נ.ב.2 התחיל לכאוב לי טיפה חלק הגב העליון ואני לא זוכרת שה' שרטה אותי אתמול. הכאב הוא כאב של אחרי שריטות אז כנראה שהיא כן שרטה אותי אבל זה מוזר שאני לא זוכרת.

נ.ב.3 אחד הדברים השווים שיש בפמדום זה הפיצה שמגיעה באיזה שלב. כנראה שהייתי קורסת פיזית בלי זה. (כמובן שאכלתי המבורגר גם אחרי המסיבה אל תדאגו לי)

רק אור ואהבה❤️