לאחרונה כל כמה זמן נופל לי עוד אסימון לגבי המסע שלי בעולם הבדסמי. באופן די משעשע זה קורה דווקא כשאני במרווחים בין המפגשים עם גברת ה'. האמת כשאני חושבת על זה יש בזה הגיון. זה כמו שאם יש שאלה במתמטיקה שנתקעים עליה אז מה שעושים זה בוחנים את הנתונים עוד פעם ועוברים לשאלה הבאה. בזמן שפותרים את השאלה השנייה יש חלק קטן במוח שממשיך לחשוב על השאלה הראשונה. זהו סיימתי עם אנלוגיות של חננות, נראה לי.
אז היום דיברתי עם חברה טובה וסיפרתי לה שהייתי ממש שמחה לראות אותה בפמדום אבל זה גם הרגיש לי מוזר. אחד הדברים שמנחים אותי באופן כללי זה כנות לא מתפשרת לעצמי. היה שם משהו בפמדום. בעיקר בהתחלה אבל אני צריכה להבין מה זה אומר לגביי.
אם נפרק את זה בצורה מסודרת אז הדבר הראשון שעולה בי זה שמה שהכי מעניין אותי לפחות כרגע זה להיות על הברכיים מול אדון ה'. הדבר השני שעולה בי זה שאני בשום אופן לא מוכנה להיות אחראית על שום אדם שהוא לא אני. בשתי מערכות היחסים האחרונות שהיו לי לפני גברת ה' די הייתי mommy dom. זה סחט אותי רגשית. הדבר האחרון שעולה בי זה שהסדיסטית עדיין קיימת בתוכי. אין לה בעיה לתת לי מרווח נשימה ולחקור את המקום המוזר והמבהיל והמרגש והמעורר וההכל הזה.
רק אור ואהבה
