ירושלים של זהב

קיבלתי משימה לכתוב על הסשן שיהיה ביום חמישי. בדרך כלל אני כותבת על סשנים אחרי שהם מתרחשים, לא לפני. 

הפעם זה שונה. אני הולכת לחצות כל כך הרבה גבולות שהיו לי בזמן הקרוב. לא יודעת אם המילה גבולות נכונה לתיאור הזה. אני הולכת לגרד מקומות מאוד אפלים בתוכי. הסשן שיהיה ביום חמישי הוא הראשון בסדרה של כמה סשנים שיהיו. אני מרשה לעצמי לעבור כל כך הרבה אתגרים בדינמיקה עם הלן. קודם אוראלי, אחרי זה אנאלי ועכשיו סרסור. ההבנה הזאת שיש לי אמון די עיוור בהלן זו הבנה עמוקה. הלן הרוויחה ביושר את האמון הזה בכל כך הרבה פעמים שהתפרקתי לה בידיים ובכיתי. אני לא טיפוס שמראה חולשה ובכי זה חולשה גדולה. 

אני מנסה לחשוב מה הרגשות שעולים בי כשאני חושבת על יום חמישי. יש פחד. יש טפטוף קל. יש אמונה וביטחון שהלן יודעת מה היא עושה. אני גם מרגישה שאמנם כרגע אני לא רואה את עצמי עושה את העבודה בסשן סרסור אבל כשאגיע לגשר אני אחצה אותו ואגרום להלן להיות גאה בי 🫠

ברמת הסשן מה שיהיה אמור להיות נורא פשוט. זה בעיקר ניסוי כלים. הלן סיפרה לי כמה וכמה פעמים מה הולך להיות וזה מרגיע. ההבנה שאני יודעת שאני אכנס לשם עם כיסוי עיניים. הבחור השלישי יודע מה מותר ומה אסור לו. הלן תהיה ממש בחדר הסמוך למקרה הצורך. אני יודעת שגם אם משהו ישתבש בצורה מחרידה הלן תהיה שם. 

די מההתחלה שהבנתי שמדליק אותי אקטים בדסמיים ידעתי שcnc מושך אותי בצורה בלתי רגילה. בניגוד למלא טעויות שעשיתי בהתחלה אז לא מימשתי את הפנטזיות האלה עם אנשים דמיקולו שפגשתי אי אז. אני שמחה שיש לי את המקום הבטוח להתנסות ולפרוץ ולחקור.

אור ואהבה

❤️