אני מתגעגעת אליך קיפוד. אני כמעט ולא מרגישה את זה אבל ביומיים האחרונים זה אוכל אותי מבפנים. כשהיינו ביחד היה מאוד ברור מה אני נותנת למערכת היחסים. לא אמרתי מספיק פעמים מה אתה נתת גם. אתה אמנם אהבת להגיד בצורה המיוחדת שלך שאני "בת אנוש מוצלחת למדי" אבל אתה גם היית כזה. בזמן שעבר מאז שבחרת ללכת אנשים מכאן כותבים לי בצ'אט לפעמים שהם משתתפים בצערי. על איזה צער הם מדברים לעזאזל. לא היינו ביחד כשזה קרה. איזה מחלה מחורבנת.
אתה חסר לי. בזמן שעבר בין הפרידה בינינו לבין ההתאבדות שלך ראיתי את הפוסטים שלך מדי פעם וזה עשה לי טוב לראות שאתה בסדר. היה לי ברור שאתה עדיין מתמודד אבל היו ניצוצות. היה פוסט שהעלת תמונות שלך מהדאנג'ן. התחפשת לליצן עצוב. רק אתה תתחפש לליצן ותלך למועדון פטיש ככה.
האמת היא שבגלל המלחמה המעפנה הזאת אני הדחקתי נורא מהר את המוות שלך. אני חושבת שעכשיו זאת פעם ראשונה שאני בוכה עליך. סליחה שלקח לי חודשיים.
