אני חושבת שאחד מהפטישים הגדולים שלי זה החפצה. האמת היא שגם כשהייתי שולטת עחזריט זה היה פטיש גדול שלי.
לכבוד העובדה שהלן ואני מציינים שנה בדינמיקה הלן החליטה לעשות לי סשן מיוחד. ההוראות לפני שהגעתי היו מאוד ברורות. להגיע, לפתוח עם המפתח, להתפשט בסלון ולהגיע לחדר עם כיסוי עיניים ובלי מכשירי שמיעה. חוץ מהחלק של כיסוי העיניים והשמיעה זה התחלה די רגילה של סשן אצלנו.
נכנסתי וישר ירדתי על הברכיים לתנוחת נאדו. במחשבה לאחור זה נחמד ההתנייה שקיבלתי שכשאני בסשן המקום שלי הוא על הברכיים. בדרך כלל הלן מדבר בסשן אבל הפעם הוא לא הוציא מילה מהפה לכל אורך הסשן. לא היו הרבה אקטים, כל אקט שהיה היה לאורך זמן. נגיד כשהלן הצמידה לי ויברטור לדגדגן עם מסקינטייפ זה היה כל כך לוהט. התחושה שאני פשוט בובה שממש לא מעניין אף אחד מה הרצונות שלי שחרר אצלי משהו.
אני חושבת הרבה בזמן האחרון על המקום שלי בתור נשלטת. הסיבה שאני מסוגלת לתת את השליטה היא אך ורק כי אני מרגישה בטוחה בכל המובנים. ביטחון ויציבות זה כל כך חשוב. נכון, יש לי גם אחריות להגיד ולתקשר את המקום שלי אבל היכולת לספר את הדברים שטיפה מתביישים בהם (או הרבה מתביישים בהם) תלויה בתחושת הביטחון. בדסמ זה כל כך מסוכן. המקום החשוף והפגיע לא מוריד סיכונים.
אור ואהבה ❤️