כשהתקבלתי ללימודים בחינוך מיוחד אני זוכרת שהיו כמה דברים שהייתי צריכה לעשות. היה צריך לקרוא טקסט קצר ולענות על שאלות, הייתה דינמיקה על מה צריך לקחת בשביל לשרוד על מאדים והיה ראיון אישי. אני זוכרת שהיא כל הזמן שאלה אותי על מה אני חושבת שהייתי יכולה לעשות אחרת ושלא הבנתי למה היא רוצה שאני אעשה את זה. כנראה שהייתה לי יכולת רפלקטיבית בסיסית כי התקבלתי באותו יום.
בשבועיים האחרונים אני חזרתי לשחות במים. גם בחיים האישיים וגם בחיים הבדסמיים. אני חושבת הרבה על מה אני מביאה בסיבוב הנוכחי. הייתי שולטת לא רעה לדעתי בפעם הקודמת אבל אני חושבת שאני יכולה להיות הרבה יותר טובה מזה. השליטה העצמית שלי מאוד השתפרה בשנתיים האחרונות. ההבנה של מה עושה לי טוב ומה לא השתפרה. אני מסתכלת על אינטראקציות שהיו לי בשבועיים האחרונים ויודעת להגיד מה היה טוב ומה כדאי לשפר.
התחלתי תהליך עם שני נשלטים שונים. שניהם חמודים מאוד ולשניהם יש יכולות טיפה שונות. כבר שכחתי את הבתוליות הזאת ביחסים. יש בזה משהו נחמד. לפני כמה זמן אמרתי לפסיכולוגית שלי שהפעם אני עושה מה שאני רוצה. המטרה מבחינתי היא להקל לי על החיים. כל הטרנד של איכסה שולטות, שולטות זה עם עצלן קצת מעצבן אותי לא אשקר.
מאז שחזרתי מהודו לא כתבתי יותר מדי. לא רק פה, גם ביומן שניהלתי בהודו. אולי הייתי צריכה זמן להיטען אחרי המאמץ שהיה שם.
אני חושבת שעכשיו זאת פעם ראשונה אחרי שבע שנים שאני מרוצה מהחיים שלי. תמיד היה לי לפחות דבר אחד שהתקשיתי איתו. נשלטים כתבו לי השבוע וכתבתי להם "לא חסר לי כלום" ובאמת התכוונתי לזה. הייתי רוצה אולי קצת דברים אחרים אבל אני אולי לא בשלה לזוגיות עדיין. אני מאוד מפחדת להתחיל לחפש.
השיר ששמתי פה ליווה אותי במהלך שנה ב', השנה שבה אבא שלי נפטר. הלוואי והייתי יכולה לדבר עם יעל של לפני שבע שנים ולהגיד לה שעוד נכונו לנו ימים יפים.
אור ואהבה ❤️
