ירושלים של זהב

היא הביטה בשעון וראתה שהמחוגים זזים לאחור. היא קמה וניסתה להדליק את הטלוויזיה ללא הצלחה. הנשימה שלה כבדה והלחץ מורגש באוויר. במבט מהחלון רואים שכל העולם קפא מלכת. יש אם על ספסל בניסיון להצחיק את התינוק שלה, ציפור שמעופפת מעט מעל הרחוב, ילדה על נדנדה בשיא הגובה. גליה יוצאת אל הרחוב וניגשת אל האם. היא מתכופפת ומנסה לראות תנועה קטנה שבקטנות בעיניה.

קול עמוק נשמע בתוכה. הקול דחף אותה להמשיך הלאה, מעבר לרחוב הצדדי. היא מתקדמת ברחבי העיר הסואנת בדרך כלל ומגיעה אל חוף הים.

היא נכנסת אל המים עם הבגדים שעליה. כשהמים מגיעים עד לאף שלה העולם חוזר לחיים. העולם חזר לחיים אבל לא אהובה.

היא יוצאת במהירות מהים ורצה בחזרה לביתה. יש בה תקווה קטנה שכשהיא תפתח את הדלת הוא יעמוד בסלון עייף ומלוכלך ורעב. אבל הוא לא שם. הוא כבר לא יחזור.