אני חזק ברשימת הקריאה המפוארת שקיבלתי מהמרצה שלי. זה פחות או יותר מה שאני מתעוררת איתו ומה שאני הולכת לישון איתו. במקביל אני באחד מהתקפי הדיכאון הקשים שהיו לי בשנתיים האחרונות. התחיל פחות או יותר שבוע לתוך חופשת המבחנים ואני מקווה שייגמר בקרוב כי באמת שנגמר לי הכוח.
(כן, זה הולך להיות אחד מהפוסטים חסרי המיקוד שלי. ממליצה לא לקרוא)
הפגיעה המינית שעברתי בהודו מחלחלת בסדקים. מרעילה כל דבר טוב. אני מטורגרת מהכל. לא יודעת למה אני בכלל כותבת את זה, מה זה עוזר בכלל.
אני מחכה לפורים. יש את המסיבה השנתית הקבועה בירושלים. עם אנשים שאני אוהבת ומותר לי לבכות בלי הפסקה.
העולם לא הולך למקום טוב ממה שאני רואה. כל האייפשטיין והמשטר האיראני והבחירות שמתקרבות אלינו יוצרים חרא מיוחד ביחד. זה לא שאם היה רק אחד מהם זה לא היה מגעיל. זה היה מגעיל ואפילו מגעיל מאוד.
אני מסתובבת במעגלים ולא מצליחה להבין לאיפה אני אמורה להתקדם.