שלושה רגשות עזים , פשוטים אך כובשים , משלו בחיי : תשוקה לאהבה , תאווה לידע , וחמלה מייסרת כלפי הסבל האנושי . רגשות אלה , כסערות תכופות ועזות , טלטלו את רוחי אנה ואנה , לעתים במישורים לעתים בדרכים עקלקלות , ופעמים אף הביאוני אל גבולות הייאוש המוחלט .
חיפשתי אהבה, קודם כול משום האקסטזה הכרוכה בה: חוויית גוף ונפש כה עזה שלעתים אף הייתי מוכן לוותר על המשך חיי למען שעות מספר של הנאה מחוויות שיא שכאלה . חיפשתי אהבה, גם משום שהיא מזור לבדידות : הבדידות הנוראה המביאה על תודעתנו רטט בעתה כמו זו של העומד על קצה המצוק וכול שרואות עיניו הן תהומות אין קצ שמתחתיו . חיפשתי אהבה , לבסוף , משום שההתאחדות שבאהבה אפשרה לי לחוות משהו מאותה שלמות מיסטית נדירה שאנשי דת ומשוררים כה מרבים לדבר עליה . לאהבה שכזו , על מגוון צדדיה , השתוקקתי כל חיי : וגם אם הדבר יישמע טוב מדי עבור בן תמותה , נדמה לי שבסופו של דבר גם מצאתי אותה והגשמתי אותה.
ברגש ובלהט לא פחותים חיפשתי דעת . רציתי להבין את לב האדם . רציתי להבין את סדר היקום ואת מהלכי הכוכבים . גם ניסיתי לעמוד על החוקיות המתמטית אשר מושלת בטבע וקובעת את הסדרים הקבועים שמעבר לתופעות המשתנות . מכל אלה , בהבנת נפש האדם וחוקי היקום - משהו בהחלט מימשתי .
האהבה והדעת , עד כמה שהצלחתי להשיגם ולממשם , השיאו אותי לאושר עילאי . אבל הצער והחמלה לסבלות האדם הטיחו אותי חזק אל קרקע המציאות . זעקות הסבל והמצוקה של בני אדם מהדהדות בליבי וקורעות את נפשי . ילדים מוכי רעב , קרבנות של אלימות ודיכוי פוליטי , זקנים עריריים שנזנחו על ידי ילדיהם כנטל מיותר , סבלות המלחמה והעוני - כל אלה מבזים את האדם ושמים ללעג את האידיאל של חיי אנוש כפי שראוי היה שנחיה אותם . כל כך הייתי רוצה להקל על סבלות האדם , אך איני יכול , ומכאן - גם סבלי שלי .
אלה היו חיי . חיים ששווה לחיותם . ואילו ניתנה לי הזדמנות נוספת , בשמחה הייתי חוזר ושב לחיותם כפי שחייתי אותם .
(לא נגעתי בטקסט המקורי, אם תרצו אני אשמח לשמוע מה חשבתם עליו)