בלוג

אז באתי ללוות את אחותי לפסיכולוגית, מפה לשם אני יושבת מאחורי מחיצה כדי שאם במקרה יעבור גבר בסלון הוא לא יראה אותי.

ודברים כאלה ממש מחרמנים אותי אז הרגשתי צורך לעשות את הדבר הנכון:

אבל כל היום עצמי פשוט בועטת באני בלי רחמים.

נעים לי עם מר פאפא אף גדול

אז כל גברברי הכלוב מוזמנים במקומו.

נזדיין בצד שלי במיטה והוא ישן בצד שלו.

השולט שלי כבר לא דואג לי

הוא לא עוצר אותי כשאני אוכלת יותר מדי.

הוא לא גורר אותי לשירותים, נועל אותי ואומר לי שאני לא יוצאת עד שאני לא מקיאה את כל מה שאכלתי.

והוא לא זורק אותי לצומת להרוויח כסף.

הזנחה הורית.

בכל פעם שאני רואה מישהי כותבת על השולט החדש שלה, יש לי דחף לרשום לה להתרחק ממנו, ושזה יגמר רע.

כי את הטוב אני כבר לקחתי.

מספר קילומטרים כלשהו ממצרים. 

באמצע בסיס כלשהו שצריך לשמור עליו מסיבה כלשהי.

בתפקיד מיותר שבו אני צריכה להיות ערה כל הלילה.

במקום לעשות משמרת עם אוכל טעים.

האנשים שאמורים לרחם עליי לא נותנים לי מספיק

רחמים, אז אתם מתבקשים לעשות את זה במקומם.

"אני אוהב נשים" 

המטרה הסופית שלי בחיים, זה להפוך לאלוהים.

המפקד שלי גידל ביצים במהלך החופש והספיק כבר לומר לי פעמיים לא.

פתאום אני חושבת שיש בו משהו מושך.

*זה מה שקורה כשאין לי זמן עם השולט שלי וכל התמזמזות נקטעת. 🤦