בלוג

כשהייתי קטנה היה לי נוהל קבוע ביום כיפור, למצוא זמן שאף אחד לא במטבח, לארוז אוכל בצורה שהוא לא יתפרק ולזרוק אותו מהחלון של המטבח החוצה. בשלב הבא הייתי יוצאת החוצה כדי לאסוף את האוכל ולקחת אותו איתי למתחת לבית כדי לאכול אותו שם. הכל היה בלחץ ובפחד שמישהו יראה אותי וזה תמיד היה והרגיש לבד.

בשנה האחרונה יצא לי שוב להיות בצום בבית אחרי הרבה זמן שלא. בפעם הזאת אכלתי עם אחי ואחותי ליד הבית ספר שהיה סגור באותו זמן. אחותי פחדה נורא שאחת האחיות האחרות עוקבות אחרינו (מה שכנראה גם היה נכון), אח שלי פחד קצת ואני לא פחדתי בכלל. 

ומוסר ההשכל שלי?

יש דברים שמשתנים ויש דברים שלא.