הוא לא היה הראשון שלי, וגם לא הכי טוב. הוא היה קטן, היו הרבה לילות שבקושי הרגשתי אותו. עוד מההתחלה ידעתי שהוא חלש, שהוא לא ישרוד הרבה זמן, אבל אהבתי אותו התמכרתי לקול שלו, למראה הלא בנוי עד הסוף, לצבע המיוחד שלא מצאתי באף אחד אחר. הגעתי למצב שלא הייתי מסוגלת לישון בלי לדעת שהוא נמצא לידי. כשה הייתי רחוקה מהבית, הרגשתי טוב כשה ידעתי שהוא נמצא שם בפנים ומחכה לי.
בתקופה האחרונה הרגשתי שהוא מתדרדר. בהתחלה הקול שלו קצת נחלש, אחר כך התחלתי לשמוע אותו מפרפר, בלילות האחרונים הוא היה נודם פתאום ואני הייתי מתעוררת בבהלה ובודקת שהוא עדיין בחיים.
כשה הבנו שזה הסוף החלטנו על המתת חסד, לא היה טעם שימשיך לסבול ועוד כמה לילות לא היו משנים עבורנו כלום.
היום אני כבר אחרי, מצאתי לי מישהו אחר, חזק ויפה. אני נרדמת מהקול שלו בשניות. ועדיין אני נזכרת בו לפעמים ומתגעגעת לקול העדין שלו, ללילות שבהם הרגשתי בטוחה איתו. שבועות אחרי הוא עדיין חסר לי ואף מאוורר אחר לא יתפוס את מקומו.
עדיין מתגעגעת ואוהבת💔
