איך מתקדמים מפה?

להיות סבלני אומר שאתה רוצה משהו, אבל צריך לחכות בשביל לקבל אותו...

ולחכות זה זין!!!! בטח ובטח אם אתה לא יודע עד מתי..אז גם לחכות וגם חוסר וודאות...בואו תמצצו אותי למוות וזהו..סעמק. 

אני אולי האדם הכי סבלני שאני מכיר, אבל לפעמים תוהה ביני לבין עצמי אם יש קיבולת, אם יש גבול שממנו הסבלנות כבר נשפכת והלשים זין נכנס לפעולה... 

ואם את קוראת את זה אל תחברי אחד ועוד אחד ותסיקי מסקנות. 

יש שלוש עובדות שאת צריכה לדעת בנוגע אלינו, ולא משנה מה אני אומר או עושה הם תמיד יהיו נכונות ותמיד בסלע - 

1. אני אוהב אותך! (ואת אותי)

2. אני ואת זה לנצח! (ואז לעוד קצת)

3. תמיד אדאג לך, את הילדה שלי! (והילדה שלי גדלה)

החיים מדוייקים, אם אפשר קצת שקט בראש, אשמח, תודה ❤️

קודם כל אתחיל מזה שהוא באמת ילד טוב והוא בא לי ממש בסדר בעין בפעם הראשונה והיחידה בינתיים שפגשתי אותו. (ובאיך שהוא מתנהג איתה מאז)

אבל בחייאת זום זום, זה אמנם לא טקס הקלרה, אבל זה קרוב ממש (ואחר בטירוף).

מה שהיא עושה עכשיו הוא ממני, הוא שלי, ואולי לה יש משמעות שונה, או נוספת יכול להיות יותר מדויק (גם לי יש, אבל היא מתגמדת לעומת העיקרית, שהיא מבחינתי כרגע מסמנת על הגוף שלה את הקשר שלנו...לנצח). 

והוא שם...איתה...בתהליך, ביקשתי שלא יהיה מעורב בבחירה ולפי התוצאה הסופית הוא לא היה, כי זה נראה בדיוק כמו שהציור שהכנתי לה (בעזרת AI אבל בכל זאת :), אבל אין לי שליטה כזו עליה, רוצה ולא רוצה שתהיה לי, כי הרצון שהיא תרגיש הכי חופשיה ועצמאית חזק יותר מכל רצון אחר. 

אבל הוא שם, רואה את הכאב שלה, חי את ההתקדמות של הציור, הוא שם בטקס שלי ושלה... 

אבל הוא בסדר, והוא בטוח מרגיע אותה, מצחיק אותה כשכואב (וגם שלא), מחזיק לה את היד...

והוא גם זוכה לישון עם הילדה שלי בסוף כל התהליך.. 

לא ארחיב יותר מזה אבל בעוד הרבה דברים הילד החמוד הזה חי את החלום שלי. 

ובחלום שלי הילדה שלי מאושרת, מחייכת ורוקדת מלא, אז אפילו אם רק החלק הזה הוגשם כבר, זה כבר הרבה יותר מרוב החלומות שיש לאנשים... 

החיים מדוייקים, ועכשיו הם סימנו אותה כשלי לעד!! 

נ.ב

תרגיעי, עדיין אכתוב עלייך את השם שלי והוראות בטוש על הגוף כשיוצאים למקומות מסויימים 🕺💃🦋🌈🧚‍♂️💘💜😈🦄🥰🫠

לפעמים לזכור, ויותר מזה להאמין, שהחיים מדוייקים זו משימה לא פשוטה בכלל. 

דיברתי איתה היום על זה, ניסיתי להסביר, אנסה שוב, אולי גם בשבילי, לכתוב את זה יכניס את זה יותר טוב למוח, והוא אולי בתורו יאזן את הגוף שיגעש מבפנים.

אנחנו בפתחה של תקופה טובה, קורים לה דברים שרציתי מאוד עבורה. את הדאגות שלי כלפי אותם דברים היא מכירה כבר מצוין. ומעבר לזה, אני לעד אהיה הדאדי שלה, ודאדי לא יכול שלא לדאוג לילדה שלו, בין אם שהיא יוצאת, נוהגת, בעבודה, במסיבה, בכל מקום וכל זמן..(אולי בגלל זה הלב שלי הכי שקט כשהיא ישנה 🤓).
אבל חשוב לי שתדעי (מתישהו תקראי את זה), אני באמת ובתמים שמח בשבילך, ממש! 🌈

מעבר לשמח, אני חושב שזה ממש חשוב מה שקורה לך. בשבילך, בשביל הנפש שלך, בשביל ההתפתחות שלך.
אבל בעקבות אותם דברים הזמן שלי ושלה ביחד יתמעט.
זו תקופה, כמו תקופות שהיו, גם התקופה הזו תלך ותתפתח, תביא איתה את הדברים הטובים שהילדה שלי תיקח להמשך המסע שלה ואחריה תבוא תקופה אחרת, ואחריה אחרת וכו' וכו'.
אבל הבטחתי לך יחסית בהתחלת הקשר שלנו, ואני עדיין, ואפילו יותר, עומד מאחורי זה - אני אהיה הדבר הכי קבוע בחיים שלך קטנה שלי!!!!! 🦋

אבל אני מכיר אותך (ואותי), אנחנו התרגלנו לדבר לא רק כל יום, אלא כככככלללל היום, התרגלתי לזה, התמכרתי לזה, התמכרתי אלייך...🤩

והזמן הזה שלא נדבר יעבור לך בטיל כי את תהיי בעולם שבו מחייכים כל כך חזק שהזמן פשוט בורח (לא כל כך מבין את המטאפורה שעשיתי אבל תזרמו...).💃
ואני אומר לך, אני מבטיח לך כאן ועכשיו, שלמרות שהזמן מהצד שלי ירגיש כאילו הוא עומד מלכת כשלא נדבר, ושאני לא אתחיל בכלל לכתוב על זה שניפגש פחות 😵) אני אעמוד איתו ואשמח, אבין, אקבל ואתמוך בילדה שלי.😘
כי דאדי זה לכל החיים קטנטונת,
האהבה הפסיכית הזו אלייך לא תעבור,
הדאגה המטורפת הזו לבריאות ולשלווה ולעתיד שלך לא תעבור,
הרצון לסדר כוכבים כל יום מחדש בשביל להיות איתך לא יעבור.
אבל גם ההבנה המוחלטת שכדאדי שלך, בעצם הרבה יותר מזה - כחבר הכי טוב שלך, אני תמיד אחכה לך, אני תמיד אהיה שם כשתצטרכי ואני באמת מבין את המציאות שלנו ואת גבולות הגזרה שלה. 🦄

השורה התחתונה היא שיש אפשרות שנרגיש מידי פעם ריחוק. יהיו לך חוויות שאני לא אהיה חלק מהם, ויהיו יותר ויותר כאלה (וזה שינוי גדול אחרי שברוב החוויות הגדולות שלך בכמעט שנתיים האחרונות אני הייתי דמות מרכזית בהם), ואולי יהיו לנו אולי אפילו תאקלים כאלה או אחרים. 😱

אבל בימים כאלה תקראי, תקשיבי להודעות הנעוצות (אם את צריכה, בואי אליי להקשיב, יש לי את רוב החשובות), תסתכלי בתמונות, תקראי את המכתבים, תסתכלי סביבך ועלייך, תעצמי עיניים ותריצי את הכמעט שנתיים ותביני, תרגישי, תגעי בדבר המטורף הזה שבנינו. 💜

אנחנו חזקים יותר מהכל, זו לא קלישאה, זו פאקינג המציאות, הוכחנו את זה בנובה, הוכחנו את זה ביציאה ממשברים, הוכחנו את זה בסקס מדהים, הוכחנו את זה בחיבור שיש רק בספרים...

אוהב אותך כל כך, היום יותר מאתמול..💘

וחיים מדוייקים, שומעים רגע, בתקופה הזו, תמטירו עליה רק דברים טובים, תודה.

😘

כשאדם רוצה משהו ולא יכול לקבל אותו הוא חש מתוסכל. 

וזה מה שאני רוצה - 

לצאת היום בערב לכיוונה, 

להגיע למקום שהיא נמצאת בו במסיבה, 

לראות אותה מרחוק רוקדת ברחבה, 

ללכת אליה בנחישות, בקשר עין רציף, בחדירה למטרה, 

לתפוס לה את העורף, להצמיד אותה אליי, לטרוף אותה בנשיקה,

להרחיק אותה טיפה, להסתכל לה בעיניים, ולענוד את הקולר על צווארה, 

ובעולם הפנטזיות שלא יקרו בחיים - לזיין אותה לרקע הצלילים, הריחות, הטעמים, שם באמצע הרחבה. 

ובעולם הקצת יותר ריאלי - לקחת אותה איתי, לאן שלא אלך, מוביל אותה ברצועה. 

וזה למה אני לא יכול לקבל את זה - 

היא שלי, אין לי (או לה) ספק בזה, אבל,

היא לא הנשלטת שלי (או של אף אחד אחר),

היא לא החיילת שלי (או של אף אחד אחר),

היא הילדה שלי, היא החברה הכי הכי שלי, היא האהבה שלי.

זה אומר שכמו אבא אמיתי, אני לא רוצה להביך אותה, אני לא רוצה...בעצם, יותר מדויק יהיה להגיד מה אני כן רוצה.

אני רוצה שיהיה לה טוב תמיד,

אני רוצה את החיוך הקסום הזה על השפתיים שלה,

אני רוצה שהיא תרגיש בטוחה,

אני רוצה שהיא תרגיש מוקפת באהבה,

אני רוצה שהיא תרגיש חופשיה,

אני רוצה שהיא תחשוב בראש ובראשונה על עצמה,

אני רוצה שהיא תבנה קשרים חדשים,

אני רוצה שהיא תהיה בסביבת חברים טובים,

אני רוצה שהשם שלה, המוניטין שלה יהיה ללא רבב,

אני רוצה שהיא תרקוד, שהיא תצחק, שיהיה לה כיף עכשיו.

אני רוצה שלא יראו את הסצנה שתיארתי בפסקה הראשונה ושזו תהיה שיחת המסיבה,

כי לילדה שלי, ללב שלי, הזכות והחובה לחיות את החיים שלה!

לעולם לעולם לעולם, אעזור, אתמוך, אייעץ, אזיין, אקשיב, ארקוד, תמיד אהיה שם בשבילה.

אבל לפעמים זה אומר להתרחק, באופן זמני מאוד, טיפה, ממש טיפה.

אז רוצים לדעת אם זו אהבת אמת מה שאתם מרגישים? אם במשוואה הזו, האהבה חזקה יותר מהתסכול, אם אתם מצליחים לשמוח עבור מושא האהבה שלכם, אבל באמת לשמוח.

אם במקביל לכל המחשבות שנכנסות לראש כשאתה מתוסכל (סמים לא טובים, גברים מלוכלכים, סיטואציות קשות) יש מחשבות מנוגדות (סמים טובים, גברים מעניינים, סיטואציות כיפיות).

ובסוף, אם כשאתה מדבר איתה, בטלפון, בשיחת וידאו, בהודעה, ואתה רואה כמה טוב לה, ואתה מרגיש כמה היא אוהבת אותך, ואתה יודע כמה היא רוצה שתהיה לצידה.. אז זו אהבת אמת, והיא לא באה הרבה פעמים בחיים אם בכלל, אז תעשה הכל, מעשית ורגשית, כדאי לשמור עליה.

חיים מדוייקים, תודה על האהבת אמת המופלאה הזו, אמשיך לשמור עליה כמו על חיי שלי, אפילו יותר חזק. 🌈🦋🦄😍💜

אוסף אותה, נוסעים היום למסיבת טבע, היא גילתה לאחרונה איך עולם המסיבות יראה בלעדיי, אני גאה בה כל כך על איך שהיא מתנהלת בו. והמחשבות שלי על הנושא הן לפעם אחרת, עכשיו אני רוצה לתאר משהו קצת אחר.
כתבתי לה לו"ז מסודר, לפי שעות, מה היא צריכה לעשות היום- מתי לאכול ומה, לצאת לקנות דברים למסיבה עם רשימה מסודרת, להתקלח (ולצלם לי), לצאת עם הכלב, הכל.
שום החלטה היא לא תידרש לקבל היום, היא שלי.
קפצתי אליה בבוקר לזיון זריז, בחרתי את הבגדים שהיא תלבש בלילה, שמתי לידם גם את הקולר שלה, למסיבה הזו היא יוצאת מקולרת ויצאנו לקנות לה נעליים חדשות למסיבה.
אז חזרתי בלילה לאסוף אותה.
נוסעים 40 דקות מתל אביב, אזור יערי, אדמה, כמו שאנחנו אוהבים.
שומעים את המוזיקה כשמתקרבים, צלילי הטראנס שמטיילים בגוף באופן שונה מכל סוג מוזיקה אחר.
הנה הרחבה, הנה האנשים, הנה הצבעים, האורות, הריחות, הצלילים..הגענו הביתה.
מרימים קאנטה קטנה, זו לא מסיבה ארוכה, 12-16 שעות והמשכנו הלאה.
קצת כסאות, מחצלת, צידנית, בנוהל.
יש לנו 80 פייסלים מגולגלים, יש לנו קרטונים, אמ.די, ולאחרונה מיץ גת נכנס לתפריט.

רוקדים, צוחקים, מתרגשים, בוכים כשפטרה, דארוויש או בליס עולים, מתחבקים, נזכרים, נוגעים.
כל אחד בבועה שלו ושנינו בבועה שהיא רק שלנו.
וכולנו, כל הקהל היפה הזה בבועה אחת ענקית משותפת.
האסיד נכנס לפעולה, ולופ אחרי לופ אחרי לופ של פנטזיות עם החברה הכי הכי שלי...ובראש מתחילות להיכנס מחשבות מלוכלכות.
הרמזים מתחילים לצוץ, חיוך שובבי, קריצה, מילה פה, מילה שם..עוברת לידי וצובט לה בישבן, עובר לידה והיא מלטפת את הזין שלי, ככה בשושו, כאילו אנחנו עושים עסקת סמים והזין שלי מעביר לה שקית דוקטור.
ואז חוזרים לקאנטה, מוציאים את בקבוקי המים, הדילרית של הרגשות שלי ואשת המעבדה הסקסית שלי מחלקת את הגבישים לבקבוקים, מגישה לי את שלי, מנערים טוב טוב ולחיים ילדה סוטה שלי.
חוזרים לרחבה, בליס עולה.
בשיא הסשיין של בליס, אני מסתכל עליה, היא מסתכלת עליי, חיוך ענק על השפתיים של שנינו, דמעות זולגות מהעיניים של שנינו, צמרמורות בגוף שלי ושלה, סנכרון מטורף, אני, היא, בליס, מה שעברנו, מה שאנחנו, מה שעוד נהיה...
וממשיכים לרקוד, נוגעים יותר, מלטפים יותר, צמודים יותר, אבל רוקדים בטירוף, אנחנו בעולם אחר.
ובליס יורד, אנחנו מסמנים לב ענק, ואז אני תופס אותה, מנשק אותה מכל הלב, כל הרגש יוצא בנשיקה הזו, השפתיים שנוגעות, הלשונות שמתגלשות, אולי זה האמ.די, אבל זה בעיקר מה שהיא גורמת לי..
מיד אחרי הנשיקה, בחצי דקה של שקט בין האמנים אני מסתכל לה בעיניים אומר לה
"את סומכת עליי? "
מעכשיו את לא מוציאה מילה"
"עושה בדיוק מה שאני אומר"
"בואי"
תופס לה את היד ומוביל אותה עמוק לתוך היער.
הולכים בערך קילומטר/שניים לתוך היער, הכל נהיה חשוך מסביב אבל עדיין שומעים את המוזיקה במרחק.
משעין אותה על גזע עץ רחב שנתקלנו בו, מוציא מהתיק קטורת, חבל, ואת ספנקי.
מדליק את הקטורת, מסתכל עליה, העיניים מתרגלות לאט לאט לחושך, המלאכית הקטנה שלי נראית כל כך תמימה, יפה, אירוטית..בקרוב המלאכית שלי תהפוך לכלבה שלי, קצת סבלנות..
לוקח את החבל, קושר לה את הידיים כשהן מסוכלות בקדמת הגוף ואז מלפף את כולה סביב העץ. קושר לה גם חבל סביב הצוואר, יש בד נעים בין החבל לצוואר שלה.
קושר גם את החזה שלה, את הרגליים קושר כל אחת בנפרד, שאוכל לפשק אותן כרצוני.
כשסיימתי לקשור עומד מולה, בהתחלה ממרחק של 3 מטר, מוציא פייסל, אחד לי, אחד לה.
מדליק את שלי, מכניס לפה שלה את שלה.
מתקרב, לא מוריד ממנה את העיניים, במרחק של מטר ממנה מדליק את שלה.
בזמן שהיא לוקחת שאיפה אני מחבר את הרצועת זהב שלה לקולר, לוקח את ספנקי ואומר לה -
"בכל פעם שנופל לך אפר על הרצפה, את מקבלת אחת"
היא מעשנת ואני מלטף אותה, עובר עם כפות האצבעות על כל חלק ממנה, מהקו שהצמות פוגשות את המצח ולמטה עד הרווחים בין אצבעות הרגליים, וכל פעם שנופל לה אפר מהפייסל. אני לוקח את ספנקי,
אפר על הרצפה - ספאנק בשד שמאל
אפר על הרצפה - ספאנק בשד ימין
אפר על הרצפה - ספאנק בכוס,
אפר על הרצפה - שוב ספאנק בכוס,
כשנגמר הפייסל, אני נותן לה שלוק בירה, שותה בעצמי, ומתקרב אליה במרחק אף לאף,
"מעכשיו אני רוצה לשמוע רק נביחות, כמו הכלבה הטובה שאת"
ותוך כדי נשיכה בצוואר אני מעסה את הכוס שלך מבחוץ, בדיוק איפה שקצת חם לך מהספאנקים.
יד שמאל מלטפת, נוגעת בדגדגן, יד ימין אוחזת בעורף שלך, השפתיים שלי ליד אוזן שמאל שלך,
לוחשות לך בכעס רווי בזימה -
"את שלי, את רק שלי"
בסוף המשפט אצבע יד שמאל נכנסת לתוכך, מסתובבת בתוך הכוס שלך, נרטבת מהמיצים שלך, מרגישה אותך.
אני שואב לך את הצוואר בזמן שמוסיף עוד אצבע. 2 אצבעות עכשיו בפנים, נכנסות עמוק, עולות לכיוון הבטן, לוחצות, מחפשות את הנקודה שתטריף אותך.
את אומרת שזה טוב, שזה ממש טוב.
אני עוצר, יוצא, הולך צעד אחורה, מסתכל עלייך, דופק לך סטירה לשד, ועוד אחת.
מושך אותך עליי עם הרצועה של הקולר, את נחנקת קצת מהלחץ של החבל (עם הבד) על הצוואר.
"כלבה לא יודעת לדבר, איך כלבה עושה?"
את מבינה
את נובחת
את חרמנית
אני מתכופף קצת, רעב לשדיים שלך, האצבעות חוזרות לתוכך, ישר שתיים, ישר עמוק.
השפתיים, הלשון, משתוללות לך על השדיים, אני שואב את הפטמה שלך, מנסה להכניס את כל השד שלך לפה שלי, יונק אותך בזמן שהאצבעות נכנסות ויוצאות מהכוס שלך, מהר יותר, לוחצות יותר...
יורד על הבירכיים, הכוס שלך מולי, נוטף. מטפטף, רעב..
2 אצבעות של יד שמאל בדופן שמאל של הכוס שלך, 2 אצבעות של יד ימין בדופן ימין, מעסות במקביל, מתרטבות, נכנסות עוד ועוד פנימה, כל זוג אחראי לקיר אחר בתוך הכוס שלך..
את נטרפת, מרגישה באורגיה, ששני גברים עושים לך ביד כרגע, הגוף מתחרפן, מנסה לזוז, הוא לא יכול.
מוציא את האצבעות, מכניס את הלשון, מוציא מהכיס סכין יפנית. תוך כדי שאוכל אותך חותך את החבלים, בהתחלה ברגליים.
מכניס את הלשון, מלקק כל מה שאני יכול, תכף נעבור לדבר הבא ולאכול לך את הכוס זה אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות.
שואב את הדגדגן. יורק לך על הכוס, וכשצריך לעלות לחתוך את החבל על החזה שלך מחליף את הלשון שלי שוב באצבעות.
כשמגיע לחבל האחרון, לזה שעל הצוואר שלך, זז לצד ימין שלך, יד שמאל מחזיקה את הסכין על החבל, צמוד לצוואר שלך, יד ימין מפליקה לשדיים שלך, לכוס שלך, ליריכיים שלך..
נכנסת לכוס שלך, ובתנועת "בואי הנה" מהירה מאוננת לך את החיים בזמן שלאט לאט יד שמאל חותכת את החבל..
כשאת משוחררת אני מוריד אותך לרצפה, אוחז ברצועה שלך. מוריד את המכנסיים, הבוקסר, עומד שם עם הזין שלי מול הפרצוף שלך -
"תאכלי כלבה"
את מלקקת את הכיפה, מעבירה את הלשון על הביצים ועל כל חלק מהזין שלי, ואז מכניסה עמוק, אני עוזר לך עם הרצועה, יותר עמוק, עד הסאונד הזה, של החנק, של הנוזלים, של השליטה.
ושוב, כשאת רוצה לצאת אני מחזיק עוד חצי שניה עם הרצועה, מתנגד לך, ואז משחרר.
"את אוהבת את זה כלבה? תנבחי פעמיים אם כן"
"וואף וואף"

"כלבה טובה שלי"

מספיק להפעם, לא? (חלק מהסיפור עתידי ועדיין לא קרה...איזה חלק, כל אחד יחליט עבורו) 😈

החיים מדוייקים, אבל יאלללללהההה כבר!!!

דיברתי איתה בדרך חזרה, 

שמעתי בקול שלה, ראיתי בעיניים שלה, הרגשתי באיך שהיא מספרת את הסיפורים שלה - 

הילדה שלי מתבגרת, הילדה שלי צומחת, הילדה שלי במקום טוב. 

וזה ידוע שכשלילד שלך טוב אז כל הקושי שאתה חווה מתפייד בשניה שאתה יודע שהוא בטוב, בטוח, שלם, מאושר. 

אז אני מוכן ילדה שלי, אני מוכן לכל קושי, רגש, מחשבה, אני מוכן לכל הרפתקאה שתהיה לך איתי או בלעדיי, ובתנאי שכמו תמיד, אני בלב שלך, ואת שומרת על עצמך!!! 

החיים מדוייקים, ההוכחה לזה ישנה טוב סוף סוף כרגע במיטה שלה עם הכלב שלה 🥰

היה את החלק הראשון במערכת יחסים שלנו,

אז, לפני כמעט שנתיים, ההכרות הראשונית. השלב הזה שלא בדיוק ברור לאן הקשר הזה הולך, בעיקר סבב סביב הריגוש, סיכון, חוויות ראשונות של דברים.
אמרתי לה חצי בצחוק חצי ברצינות בדייט השני שלנו (נקרא לזה דייט לצורך הכתיבה) שאני נותן לה חצי שנה של חסד, בעולם הבדסמ שקצת ממנו הבאתי לתחילת הקשר שלנו (נהלים, משחקי שליטה כאלה ואחרים, נגיעות, מה ידעתי אז, ילד בעולם הזה), התכוונתי שחצי שנה אהיה ילד טוב ירושלים ואחרי חצי שנה אפרק לה את הצורה כל יום פעמיים (לאו דווקא ששתי הפעמים יהיו בצורת סקס)...אם רק הייתי יודע לאן הקשר הזה יגיע, אם רק הייתי יודע איך שברנו את כל חומות ההגנה אחד של השניה (חומות זה קוביות משחק לעומת מה שמגן על הלב שלה, מבצרים עם נשקים מתקדמים יש לה סביב הלב...), אם רק הייתי יודע איך היא תמסור את הלב שלה אליי למשמרת, איך אמסור לה את שלי, אם הייתי יודע כמה המציאות שלנו תסתבך אבל תהיה מופלאה בכל רגע ורגע...אם הייתי יודע את כל זה, באתי לרשום שהייתי נותן לה שבוע של חסד בשביל לנצל בדיעבד כל רגע איתה אבל תכלס לא הייתי משנה דבר. אנחנו איפה שאנחנו, מי שאנחנו בגלל בדיוק כל מה שקרה לנו בדרך. 
הקיצר, היה כיף ממש, והיו הרבה סיטואציות שקירבו בנינו עוד ועוד, עד שבעל כורחנו, אבל ככל הנראה בתזמון מדויק של הקשר שלנו, קרה אירוע שקירב אותנו ושינה את המציאות שלנו בצורה ששום דבר בחיים לא היה יכול לעשות.
ואחריו עברנו לזוגיות, על שלל גווניה וצורותיה.
יש ימים, שעות שאנחנו בעל ואישה,
יש ימים, שעות, שאנחנו דאדי וילדה.
יש ימים, שעות שאנחנו החברים הכי טובים.
יש ימים, שעות שאנחנו מזדיינים כמו שפנים
יש ימים, שעות שאנחנו רוקדים ומרחפים,
בתקופה של השנה וחודש כמעט מאז אותו יום, אנחנו בעיקר, תמיד ויותר כל יום, אוהבים.

ומצבר נסיבות שלא אפרט כאן, קצת מרגיש שאנחנו קצת מגרדים, קצת עוברים, לשלב הבא של מערכת היחסים..
השלב שבו היא פורשת כנפיים ועפה לבד לכוכבים.
היא הולכת למסיבות, היא עושה סמים, היא עושה דברים אחרים, ואני שם, איתה בלב, וכמה שאפשר וירטואלי בטלפון, אבל זה לא מתקרב להרגשה של להיות פיזית לידה...
אני מאושר על הדלתות שהיא פותחת לעצמה, זה באמת כל מה שאני רוצה בשבילה, עצמאות מלאה, חופש מוחלט וחיוך עצום על השפתיים שלה. מגיע לה, באמת באמת שמגיע לה, היא עברה, שרדה, ניצחה כל כך הרבה בשביל הזכות לעשות כל מה שבזין שלה.

ומהצד שלי, הפנטזיה להיות איתה בהכל דורשת שאעשה שינוי בחיים שלי שאני לא מוכן לעשות, אבל אודה ואתוודה שבחודש האחרון המחשבה הזו עוברת בי יותר ויותר..התוכנית תמיד נעצרת אחרי כמה שלבים שאני מריץ בראש.
אני אוהב אותה כל כך, אין משהו שלא אעשה בשביל הילדה המנצנצת שלי, האישה הקסומה שלי, אהבת חיי הבוגרים, אבל העתיד (הרחוק מאוד) שלה, ובשבוע האחרון, אולי בתקופה הקרובה, ההווה שלה, הוא לא איתי, ככה, כמו שאני מפנטז, פיזית לצידה.

וזה בכלל אולי רק התקופה, רק העובדה שרואים את הדברים הקשים כשאתה בלב הסערה..אני כרגע די מושבת לבית, אולי זה רק הגעגוע העצום אליה והתקופה הכי ארוכה ככל הנראה שלא ניפגש שמכניסה מחשבות כאלה ואחרות..

אבל לא משנה מה זה, מה שלא יהיה, זה בסדר,
זה מה שקסום בלאהוב מישהי ככה,
טוב לה = טוב לי. (זה בלוג שלי, אז לא אכתוב בשמה, רק אוסיף שיודע שזה גם עובד הפוך).

החיים מדוייקים, תודה שאתם עושים לה לרקוד עכשיו לצלילים שלנו, תרקדי כאילו רק אני רואה אותך ילדת טראנסים שלי 💜💜💜

אני פאקינג אוהב אותך!! 💜😍🦄🦋💃🕺🥰🌈😈

מאיפה אני מתחיל בכלל כוסעמק ערס...

נתחיל בזה שהכל קם ונופל בגלל/בזכות זה שאני באמת אוהב אותה באלף סוגי אהבות -

אני אוהב אותה כחברה הכי הכי שלי,
אני אוהב אותה כילדה הסוטה שלי,
אני אוהב אותה כאישה של חיי,
אני אוהב אותה כתאומת הנפש שלי,
אני אוהב אותה כדילרית של הרגשות שלי,
אני אוהב אותה כילדה עשויה לבבות שלי,
אני אוהב אותה בכל נשימה,
אני אוהב אותה כחלק בלתי נפרד ממני,
אני אוהב אותה כפרטנרית שלי,
אני אוהב אותה,
פשוט, טהור, נקי.

ולפחות אצלי, יש משהו מעבר לרגש כשאני אוהב,
יש מעשים, יש תכלס.
ואני טוטאלי, קיצוני יש שיגידו. אני אלך הכי רחוק, אני אסתכן, אני אפילו אפגע בשביל האנשים שאני אוהב...

ותזכרו לאורך הפוסט - כמה שאני פאקינג אוהב אותה!!!

ועוד משהו חשוב, בשום שלב, בשום רגע, בשום סיטואציה אני לא מאשים או מבקר את הילדה שלי, עם כמה שאני מכיר אותה, ואני מכיר אותה יותר טוב מכל אחד אחר, לא אני (וחותם לכם שלא משנה איזה סיפור חיים היה לכם, גם לא אתם) יכולים לשים את עצמנו בנעליים שלה, במחשבות שלה, בפחדים שלה, בחששות שלה, בכאב שלה, בהתמודדיות שלה.

לא ארחיב על השבוע שהיה אבל היה מטורף,
טקס הקלרה בשישי שלקח את החיבור בנינו לרמה גבוהה יותר,
מסיבת טבע בשבת ("טבע" באולם אירועים) שהתגלתה כפסיכית והיה פשוט מושלם
ועוד מפגשים במהלך השבוע,

ואז הגיע חמישי,
הפכתי כוכבים בשביל שתהיה לי בייביסיטר בערב,
זה היה הסיום של שבוע מטורף וידעתי שתהיה לי בעיה לצאת עד אור הבוקר בגלל שלא יהיה מי שישאר עם הילדים עד הבוקר..אז מבחינתי רציתי שהילדה שלי תבוא אליי, נראה טלוויזיה, אאכיל אותה, נזדיין 7 פעמים, ונישן (עד שהילדים יקומו)...
אבל אני ממש אוהב לצאת איתה וגם יודע שהיא מחכה לחמישי-שישי בשביל לפרוק את כל הקושי של מהלך השבוע.
היא מחכה לסופי שבוע בשביל להוציא את התסכול והקושי של העבודה, הכאב של העבר, הטראומה מהנובה, הזעם על שיש עדיין חטופים בעזה , הקשיים של החיים.
אז הפכתי כוכבים בשביל למצוא בייביסיטר עד הכי מאוחר שאצליח.

שילבתי בין בייביסיטר (ילדה בת 20, נראית כמו דוגמנית אבל זה כבר לפוסט אחר...😋) לאמא שלי, הצלחתי לתפור את זה ואמרתי לאמא שלי שאחזור עד איזה 04:00 בערך (הילדים קמים ב 05:00 ואני צריך להיות בבית) 

נסעתי לאהבה שלי, אכלנו, שתינו, צחקנו והלכנו קצת לנוח (כשנגעתי בה תוך כדי היא עשתה קולות של פחות בא לי עכשיו כי הולכים לנוח והיא לא התקלחה עדיין...ואני מודה שאמנם ממש רציתי להתנות איתה אהבה (לפרק לה את הצורה בשפה פחות יפה) אבל גם ממש רציתי לישון איתה. אני תמיד דרוך כשאני שוכב במיטה איתה, כשהיא נרדמת, שלא ארדם בטעות ואגיע הביתה בשעה לא הגיונית, שלא יתקשרו ולא אהיה זמין, כל מיני כאלה. וגם כשאני שוכב לצידה, אני לא מסוגל לא לגעת, ללטף, לצייר עליה עם האצבעות שלי... אז עד שיש הזדמנות לישון איתה באמת, אנצל אותה.

אז נרדמתי, ישנתי בקטנה אבל ישנתי טוב...

התעוררתי למראה הכוס שלה מעל הפנים שלי, היא מתיישבת עליי ואני מתחיל לאכול!

ילדה סוטה שלי, דאדי שלך רוצה לקום ככה כל פעם!!!! טפלי בזה.

אבל אז, במקום להזדיין כאן ועכשיו, היא זזה מהמיטה אז קמתי להתארגן (היא כבר הייתה כמעט מוכנה) כי היינו צריכים לזוז למסיבה.

אז יצאנו בחמישי, מזכיר שידענו שלא נוכל לצאת להרבה זמן (אמא שלי שמרה על הילדים) אבל בכל זאת היא (הילדה שלי, לא אמא שלי :)) לקחה קרטון בדרך (הייתי צריך להיות אסרטיבי ולהגיד לה שלא תיקח. אבל זרמתי איתה, היא ילדה גדולה ומודעת לכל הנסיבות והסיטואציה

הגענו, הייתה תקלה במערכת סאונד של המקום...הגענו ב 00:30 ואירוע שהיה אמור להתחיל ב 20:00 עדיין לא התחיל..

פה התחלתי לחשוד שהערב הזה לא יילך כמו שציפיתי...

שלא אוכל להישאר עד שהאמן שאני אוהב יינגן,

שלא אוכל להישאר לאורך כל הדלקה של חברה שלי,

שלא אוכל להישאר עד אור הבוקר...

ואם אני לא אוכל להישאר, מה אני יכול לצפות מהילדה הרווקה שלי, שפשוט תישאר בבית ותלך לישון, ברור שלא....

אז ניצלנו כל רגע במסיבה, ומ -01:30/02:00 התחילה המסיבה האמיתית...

רקדנו ממש, נהנינו ממש, היא הייתה בעולם אחר, בעולם שכולו טוב.

וכל איזה רבע שעה היה לנו דיון קצר על זה שאני אומר שצריך ללכת באזור 3 והיא מנסה לשכנע אותי לתת לה להישאר לבד ושהיא תסתדר על איך להגיע הביתה

איך?????????????????????????????????????

איך דאדי יכול להשאיר את הילדה שלו לבד במסיבה כשהיא פתוחה על 200, מייללת לגברים אחרים, אומרת בקול משפטים שמי שלא יודע באיזה הקשר הם נאמרים יכול להיפגע או לפגוע, איך אני יכול בלב שלם לנסוע הביתה ולהשאיר אותה ככה בתל אביב??

למרות שאני באמת סומך עליה, למרות שאני באמת בטוח בהחלטות שלה, למרות שהיא באמת ילדה גדולה ובסוף בסוף, למרות שאלה החיים שלה, לא שלי... למרות כל אלה, הייתם יכולים להשאיר אותה שם ככה? אני לא, ולמרות הכאב שזה הביא, גם עוד מיליון פעם הייתי מחזיר אותה הביתה.

אבל ידעתי לאורך הערב, ידעתי שהיא תתאכזב, ידעתי שזה לא טוב להוציא מישהו מהדלקה באמצע השיא שלה, ידעתי שהערב שלה לא יסתיים ככה, ידעתי שהוא ייכנס לתמונה, וההרגשה הזו ליוותה אותי במהלך הערב, לא רציתי ללכת ב 03:30, ממש לא רציתי אבל מה יכלתי לעשות?

ואז הנסיעה הכי קשה שהייתה לי איתה אי פעם, נכון זו הדלקה, שבירת הדלקה יותר נכון, אבל היא כעסה, היא בכתה, היא לא דיברה, היא נרתעה מהמגע שלי, היא לא ענתה למילים שלי, כשהיא כן דיברה היא הטיחה בי דברים קשים (דברים נכונים, ששנינו יודעים, אבל שנוגעים בדיוק איפה שכואב - "הוא היה צריך להיות איתי במסיבה היום", "מה חשבת לעצמך שנכנסת לקשר עם רווקה" וכאלה)

אני לא שופט, תנסו אתם פעם אחת להיות על אסיד מטורף ושמישהו יתפוס אתכם ביד ויוציא אתכם בשניה מהעולם הנפלא שהייתם בו, זו חתיכת כאפה שאני לא מאחל לאף אחד...אבל מה יכלתי לעשות?

אמרתי מהתחלה שיש לי עד 03:00, נתתי התראה כל הזמן, משכתי עד 03:20 כי לראות אותה רוקדת עם החיוך הזה זו התרופה לחיים האלה, אבל הייתי חייב ללכת ולא יכלתי להשאיר אותה...

באיזשהו שלב אמרתי לעצמי לא להתווכח איתה, היא דלוקה, אין לי מה להסביר ולשכנע, רק להיות ולנסות לעזור, אמרתי לה שתישאר אם חברה טובה שלה תסכים (רציתי עוד חוות דעת ממישהו סחי שמכיר אותה טוב מאוד מה הדבר הנכון לעשות), בדרך דרומה אמרתי לה שאני אחזיר אותה אם היא רוצה, אבל או שהיא חטפה רגליים קרות או שזה היה כבר מאוחר מידי, המשכנו אליה.

ואז הגענו, פעם ראשונה שהרגשתי לא בטוח אם להיכנס אליה הביתה, איזו הרגשה מוזרה וקשה זו...

נכנסנו, הייתה אווירה קשוחה, היא אמרה לי ללכת הביתה, ואם לא הייתי חייב לזוז הייתי מתעקש להישאר.

יצאתי הביתה, שמתי וויז ונכבה לי הטלפון, נגמרה הבטריה...

זה הרגיש נצח עד שהוא הטעין והצלחתי להדליק, לא רציתי שהיא תתקשר ולא תהיה תשובה והיא תחשוב (עוד) מחשבות לא טובות.

איך שהדלקתי חזרה את הטלפון היא התקשרה ודיברנו, ליבנו את הדברים, תמיד לדבר איתה עושה טוב.

ושוב, לא מאשים או מבקר או שופט, אבל אפשר לדמיין את ההרגשה כשהבנתי שהיא שלחה לו הודעה אם הוא ער כשהיינו בדרך לבית שלה...

כשהגעתי הביתה אמא שלי לא אהבה שחזרתי מאוחר ויצאה די בטריקת דלת מהבית, בדיוק בשביל להעיר את הילדים...אז אני הגעתי לבוקר של אבא במשרה מלאה והיא הייתה ערה עד 07:00, בבית שלה, עשתה שטויות אבל בלי לעבור את הגבולות של עצמה.

ואז ישנה שעתיים ונסעה אליו...

חזרה הביתה, אכלה, נחה, בריכה, הייתה אמורה ללכת ליוגה....

אבל שוב נסעה אליו, ישנה אצלו...

קמה בבוקר, חזרה הביתה..ואז אחר הצהריים שוב נסעה אליו...

הוא עושה לה טוב (כרגע), כיף לה (כרגע), נעים לה (כרגע) וכמו שאמרתי בהתחלה, לא אני ולא אף אחד מכם יכול לשפוט אותה, אני אמלוק את האשכים למי שרק יחשוב שהוא יודע מה טוב לה יותר ממה שהיא חושבת בעצמה..

וכמו הבת הביולוגית שלי שתגיע לגיל 45 (באיזה גיל מתחילים לצאת עם בנים?) גם מול הילדה הסוטה שלי, בת ה 32, אני צריך לדעת להתמודד שהיא בקשר עם מישהו שאני מרגיש בכל רמ"ח אברי שהוא לא טוב עבורה, שאני בטוח שהוא לא מגיע לקרסוליים שלה, שהחזיר אותה לחייו בטריקים ושטיקים, אני צריך לדעת לתת לזה פשוט לקרות ולתת לה להחליט לבד מה נכון ולא נכון עבורה...

כנראה...

אבל איך????????????????????????????????????????????????????????????

אני הדאדי שלה, אני צריך לשמור ולהגן עליה, לא תפקידי להרחיק עשבים שוטים מחייה?? גם אם היא חושבת שהוא האחד (עוד משהו שהיא אמרה בדלקה שטלטל קצת את עולמי) ושיש לה משיכה מטורפת כלפיו???

כוסאומו!!

אני לא אמור לקחת את המילים שהיא אמרה במהלך התקופות ולעמוד מאחוריהן?

על זה שכשהוא בחייה אז אין לה באמת מקום לאף גבר אחר, לשום פוטנציאל לזוגיות אמיתית וטובה. היא אומרת עליו שהוא לא נכון עבורה, שהוא נמצא במקום מאוד לא טוב בחייו, שכל הסביבה שלו חושבת עליו דברים לא טובים (אני מניח שלא רק דברים לא טובים, אבל יש מספיק בשביל נורת אזהרה, פרוז'קטור אזהרה).

היא יודעת שהיא תמיד תעדיף ללכת אליו מאשר כל דבר אחר כמעט, היא רואה שהוא בא במקום לימודים, חוגים, זמן.. וכיף לה ממש אז מי יכול להגיד לה אחרת...

והעבר שלה...הקווים המשיקים מהעבר...לא דומה, לא קרוב, אבל זה קיים...

ככל שעוברים הימים אני מבין שכמו עם הבת שלי כשתתחיל לצאת עם בנים, אין לי מה לעשות או להסביר, פשוט להיות שם כשהיא צריכה. 

וילדונת מבולבלת ונוטפת שלי, תמיד אהיה פה בשבילך כשתצטרכי, מקווה שזה ברור לך כמו שברור שהשמש זורחת בבוקר, או כמו הידיעה שיש לך את הכוס, התחת והשפתיים הטעימים בעולם 🤤

אבל לא מבטיח שכשהוא ייפגע בך (וסליחה, אבל זה יקרה ככל הנראה), אני לא אשרוף לו את הבית (אני יודע איפה הוא גר 🕵)

הוא שואל אותה אם היא אכלה, ומנסה לדאוג לאוכל, הוא רוצה להיפגש כל יום, הוא מתעניין, שואל, אבל אני מרגיש שזה פייק, אם לא פייק לפחות זמני, כי הם התחילו שוב אז הכל נצנצים וכיף...אבל הוא לא יצליח לשמור על זה לאורך זמן...והיא כבר תהיה מושקעת לגמרי כשהוא יפסיק...ואז מה???? אני מתחרפן כי היינו בסרט הזה, רק שהפעם אני מרגיש שהוא במצב נפשי אפילו יותר שבור ממה שהיה...והיא, הילדה שלי, לא יכולה לראות חיה פצועה בלי להיות שם בשבילה, אפילו על חשבונה שלה...

וכל זה לא מתחיל לדגדג בכלל את מה שאני מרגיש וחושב אז תודה למי שקרא עד לפה אבל סליחה שלא קיבלתם שורה תחתונה יותר מדויקת...

אני יודע דבר אחד בוודאות אינסופית - אני באמת באמת באמת אוהב את הילדה הזו יותר מאשר את החיים עצמם!!!

היא הלב שלי!!!

היא העולם שלי!!! 

היא המציאות שלי!!! 

היא אני ואני היא!!!!

🦋🦄💜🧚‍♂️👸🫶🥰

היא שואלת אותי כל פעם אחרי שאני אומר או כותב לה "פאק, כמה שאני רוצה אותך/כמה שאני מתגעגע אלייך/כמה שאני אוהב אותך", היא כמעט תמיד שואלת - "כמה"? 😈

איך עונים על זה? כמה רגשות, מחשבות, תאוות, סטיות, פנטזיות אפשר להכניס בתשובה אחת. 

אני רוצה להיות מקורי, אני רוצה להיות שונה מכל מי שהיא אי פעם פגשה או תפגוש, אני רוצה לגרום לה להרגיש רעידות בגוף, צמרמורות בנפש ורטיבות בין הרגליים, והכל במקביל ובעונה אחת... 

כי ככה אני רוצה אותה, ככה אני מתגעגע אליה, ככה אני אוהב אותה - כל הרגשות בעולם, כל הפנטזיות בעולם, כל הרצונות בעולם מתקיימים בי בעת ובעונה אחת כשהיא בראש שלי. 

ולא כקלישאה, לא כמחמאה, לא כדברי מתק, אלא כעובדה, כמציאות, היא ככככככככככללללל הזמן בראש שלי. 

אבל אני מכיר את הילדה שלי, אז אענה על זה ככה - 

היא לובשת את החולצה האדומה שלה והחצאית השחורה, יושבת בכסא עבודה שלה עם פייסל ביד אחת, אקסל על השולחן, המחשב פתוח על המערכות מול העיניים ואוזניה באוזן. עוד יום של עבודה. 

מדברים בבוקר, אני שומע קצת שבירות בקול שלה, אני מרגיש קצת תשישות, עייפות והתרוקנות של מצברי הכוחות שלה. 

יודע שהיא לא אכלה, לא שתתה כמו שצריך, ובכל שיחה שנכנסת הדרך לשבירת הכלים מתקצרת. 

אז מזמין לה אוכל ומים בטעמים, שיהיה לה זמין, נכנס לאוטו, עובר דרך חנות פרחים וקונה את הזר הכי ענק שנכנס לי לאוטו, בתחנת דלק סיגריות ושישית מים, בסופר שמתקרב אליה חלב, סלטים, מעדנים, מאנצ', ואז דרך מסעדה מביא לה המבורגר, שרימפס, סלט, אני כבר אחשוב על ארוחת צהריים מזינה. 

מגיע לדלת, דופק, הכלב שלה כבר מזהה אותי ממרחק, ככה היא יודעת שזה אני... 

היא מתרגשת, פותחת, מחייכת, נבוכה. 

אני מגיש לה את השקיות עם הדברים ולוקח את הילד החורג שלי לטיול, לתת לו גם תשומת לב, לאמן אותו, לבלות איתו ולעייף אותו כי די, לא יכול לחכות יותר, אני חייב לזיין את אמא שלו. 

אנחנו חוזרים מהטיול, אני מגלגל 4 פייסלים בזמן שהיא עובדת, איזה מחרמן זה לשמוע ולראות אותה עובדת, היא סקסית תמיד, היא סופר סקסית כשהיא כל כך מקצוענית.  

הכלב מרוח על הרצפה, אני מכין פיילה עם מים וסבון, נכנס מתחת לשולחן ושם את הפיילה ליידי. 

טובל לה את הרגליים במים החמימים עם הסבון, ומשפשף לה את הרגליים, חזק, עמוק.. היא אוהבת...רואים עליה. 

אחרי ניקיון יסודי של כפות הרגליים של הילדה שלי אני לוקח ספוג, טובל במים ומעביר אותו מהירך שלה, קצת מתחת לקו המכנסיים, שלא יתרטבו, עד כף הרגל...ככה על רגל שמאל, ואז על ימין. 

מנגב לה את הרגליים עם מגבת, 

לוקח את רגל ימין, שם על הכתף שלי ומתחיל ללקק לה את הבהונות. במקביל מעביר את האצבעות שלי ברפרוף על רגל שמאל. למעלה, לירך, למתחת למכנסיים, מלטף לה את הפריפריה של הכוס שלה. 

כשאני מרגיש שהיא רטובה מספיק אני מוריד את רגל ימין ומהכתף שלי ושם את שמאל, ובהתאמה מלטף את רגל ימין שלה, עם האצבעות, עם הציפורניים, למעלה, מתחת למכנסיים שלה. 

פאק כמה שהילדה שלי טעימה, פשוט מעדן 👅 

מתיישב על הבירכיים, מזיז את המכנסיים שמאלה, פותח לי גישה לשונית לכוס שלה.. 

עוצר לשניה, מסתכל עליה, היא מחייכת ממש, בשיחה, מסמיקה..אני מעביר את המבט לכוס שלה..אולי אם היה לי מנוי הייתי מעלה פה תמונה שלה (הכוס שלה היא נקבה כמובן), ולא בקטע מיני, בקטע אומנותי, יצירה אלוהית, אין סימטריה כזו, אין קווי מתאר ברורים ויפים כאלה, לא ראיתי אף פעם כוס שבכלל מתחיל להתקרב לשלמות של הכוס שלה. 

היא תתווכח אם תגידו לה שהיא מושלמת, לטענתה (הצודקת) אף אחד לא מושלם. 

אבל אני מוסיף 2 חריגים לכלל - 

1. היא מושלמת בשבילי. 

2. הכוס שלה אבסולוטית, אמפירית, חד משמעית מ ו ש ל מ ת ! ! ! 

אחרי שהצלחתי לצאת מההפינוזה שהכוס שלה גורמת לי אני מוציא לשון, מסתכל עליה, מוציא עוד יותר את הלשון ולאט לאט מתקרב לשפתיים התחתונות שלה תוך כדי מבט רציף לתוך העיניים שלה..היא מסתכלת, עדיין בשיחה..מנסה לשמור על מקצועיות וזה מחרמן אותי יותר...

אני מרגיש רעד ברגע שהלשון שלי נגעה בה, הטעם האלוהי והמוכר, העור העדין והחלק (וגם אם הוא לא, ברור שמעדיף אותה חלקה כמו שהיא, אבל היא יכולה לגדל בפנים את מוגלי מרוב יער ועדיין סעיף 1 תמיד יהיה בתוקף - היא מושלמת בשבילי!!!! 

אני יורד לה, אוכל אותה, מרטיב לה את המכנסיים עם הריר שלי כי יש גבול פיזי כמה אפשר להזיז לה את המכנסיים...אז אני מוריד לה אותם, גם את התחתונים, היא מנסה בהתחלה להתנגד, אבל היא עובדת, מה היא כבר יכולה לעשות? 😈 

אני מנסה להיכנס הכי עמוק לכוס שלה שאי פעם הייתי, מחבק לה את הגב התחתון ודוחף אותה פנימה לכיווני, עוד רגע והלשון שלי נכנסת לביצית בתוכה ומעברת אותה. 

היא מסיימת את השיחה, ואז מרשה לעצמה להוציא את כל הקולות ששמרה בתוכה עד אותו רגע..היא נענגת, מיללת, מתחננת לעוד.. 

עוד שיחה ברקע, היא עונה, אני קם ממתחת לשולחן. עומד לצידה, הזין בזקפה מלאה (הוא נעמד מאוד מהר כשאני יורד לה), עושה לה קצת מסאז' בכתפיים, צוואר, שכמות. ולוקח לה את היד ושם על הזין שלי מעל הבוקסר..היא מבינה את הרמז הדק (בעצם עבה וגדול 😉). 

אחרי כמה סטירות קלות שהיא מקבלת עם הזין שלי, וכשבין שיחה לשיחה היא יורדת לי, אני מועך לה את הפרצוף על הזין שלי, על האשכים שלי ועל כל מה שבניהם. בסוף עוד שיחה היא מכניסה אותו הכי עמוק שהיא אי פעם הכניסה ומוציאה קולות שמעולם לא שמעתי ממנה..אני מרגיש שאני עוד רגע גומר, בזין, בראש, בלב ממנה אז זז כמה צעדים אחורה.. 

מעמיד אותה, מזיז את הכסא (זוכרים שהיא ערומה, כלומר, בלי מכנסיים ותחתונים). 

משעין אותה על שולחן העבודה שלה, הידיים על השולחן, הראש מול המחשב, המדונה על האוזן, היא לא בטוחה מה יקרה עכשיו, שוטר יכנס ויעשה עליה חיפוש מעמיק או שהזין שלי הולך להיכנס אליה עמוק עמוק...אולי שניהם..

והנה נכנסה עוד שיחה..איך שהיא עונה אני תופס לה את האגן, יורק לה על התחת, נוזל למטה, רוק שלי נבלע ברטיבות של עצמה ובדיוק שהיא מנסה לעבור על פרטי התיק אני חודר אליה...

רגע, את מתקשרת עכשיו במציאות, ואם אצא מהבלוג הכל יימחק..ואין לי זמן לשמור את הטקסט לפני שתנתקי, אז אעצור כאן ואחזור אלייך, אני אוהב לדבר איתך.. 

וככה ילדה שלי, ככה אני מתגעגע אלייך, ככה אני רוצה אותך, ככה אני אוהב אותך וזה אפילו לא מתקרב לגרד את מה שאני באמת מרגיש. 

החיים מדויקים (שיהיו בריאים מה הם עשו בימים האחרונים)..אבל למרות הכל הם שוב הראו לי כמה באמת מאגרי כוח אינסופיים יש לילדה שלי. ואנחנו נדאג להמשיך למלא אותם שוב ושוב ושוב ושוב. 

אוהב אותך ילדונת,

🦄💜❤️‍🔥🌈🧚‍♀️🫦😻💐