יש לי את אשתי, אני באמת אוהב אותה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון בגיל 23 ומאז אנחנו יחד. יש לנו ילדים, בית, חיים. זכיתי בג'ק פוט, בהגרלה הכי גדולה של החיים, זכיתי באישה שכל גבר היה מתפלל שתהיה השותפה שלו לחיים האמיתיים.
והכל היה מדהים עד שהזין שלי החליט שבא לו אתגרים והלך לחפש עוד דברים. הראש הלך אחריו, רצה ללמוד, לחקור, לגלות. ולהיות דיסקרטי, זהיר, לשמור על הקיים, זה תמיד היה הכי חשוב.
ואז היא פרצה לי לחיים, מה זה פרצה, בדיוק תיארתי לה את זה ככה היום, היא פרצה בבעיטה את הדלת ללב שלי והפכה אותו לשלה.
ועכשיו אני מוצא את עצמי אוהב אותה, אבל באמת באמת אוהב אותה. השיחות איתה, המגע שלה, הצחוק שלה, הנחירות חזירזרונת שלה כשהיא ממש צוחקת, הגומות שעולות כשהיא מחייכת, הייללות שלה, המיניות שלה, השליטה שלה, ההתמסרות שלה, האינטיליגנציה הגבוהה שלה, ההורים המתוקים שלה ומהמשפחה המיוחדת שלה...הכלב שלה...פאק הכלב שלה, מלאך שומר כזה לא פגשתי בחיי, לא כלב ואפילו לא גבר..שוב, יכול להמשיך עוד הרבה, באמת שיש לי מה להגיד אבל זו לא המטרה של הבלוג הזה.
האהבה הזו לא באה במקום האהבה לאשתי, אני באמת מאמין שיש מקום לאינסוף אהבות בלב (אבל בשביל אהבה צריך להשקיע ופה זה הצוואר בקבוק, פה יש מגבלה כי אתה לא יכול להשקיע באמת במישהי שאתה אוהב אם היום שלך מלא בחמישים נשים כאלה פלוס ילדים, עבודה, תחביבים וכו')
ועכשיו שאני מגלה את עצמי בעולם ה BDSM ורואה איך היא מתעופפת כבר כמו פרפר....איך עושים את זה?
איך חולקים מישהי שאתה אוהב כל כך?
רוצה לקשור אותה במשרד שלי, רוצה שהיא תבוא לגור איתי ועם אשתי, רוצה אותה בחיים שלי בכל הצורות, בכל הבחינות, שתבוא לארוחות שישי, שתטפל בילדים, שהבית שלי יהיה הבית שלה..כי הלב שלה כבר שלי והלב שלי כבר שלה..
אבל היא רווקה, היא רק מגלה את עצמה עכשיו, אני בחיים לא יהיה זה שיעצור אותה, ההפך, אני תמיד אהיה שם בשבילה גם בעולם הזה.
אבל איך??? איך חולקים בעולם הזה מישהי שאתה אוהב כך כך ורוצה שהיא תהיה שלך?
אני יודע שמבחינתה היא שלי, ואני תמיד בלב שלה. אני לא דואג לרגע שמישהו יבוא להחליף אותי או יתפוס את מקומי...
ויותר מזה, אני באמת ובתמים (טוב, לא בלב שלם אבל אני עובד על זה, באמת שמגיע לה להרגיש שאני מאחוריה בכל החלטה שהיא תיקח) רוצה שהיא תחווה את החוויה הזו, ואם היא תתפתח למשהו מעבר לחוויה זה כבר לא בשליטתי...
פעם ראשונה, סליחה, פעם שניה מאז שאני מכיר אותה שאני חושש שהחיים שלי ושלה הולכים להשתנות. אבל לעומת הפעם הראשונה שזה קרה והחשש היה שהקשר יתגלה, שאראה אותה פחות, שלא אדע איך להסביר ועוד...הפעם החשש הוא שהיא תישאב למעבר לדלת ואני לא אוכל לתפוס אותה הפעם, שתהיה פעם שהיא תמשך פנימה ולא אמצא אותה יותר...אבל גם המחשבה המפחידה הזו כואבת אבל חדשה, מסקרנת, אני רוצה להרגיש את הדקירה הזו, ככה זה כשאוהבים...מי האמין שארגיש כאלה דברים, מי האמין שהאישה הזו תיכנס לי לחיים...מי האמין שאמצא את החברה הכי הכי שלי ככה באמצע החיים.
אז כן, הייתי רוצה שהיא תפתח את הדלת רק במקומות מוגדרים, בזמנים מוגדרים, חושש שהיא תשאיר את הדלת פתוחה וארץ הפלאות תתערבב עם החיים האמיתיים...אבל הדפוק פה הוא אני, היא צעירה, היא רווקה, היא לא חייבת דין וחשבון לאף אחד...אז רק צריך להזכיר לעצמי שזכיתי, פאקינג שיט כמה שזכיתי....
ולגבי הקושי, החיים מדוייקים, אה? בואו נראה אתכם 🤟
