איך מתקדמים מפה?

הימים מלאים ברגעים - עבודה, משפחה, בילויים, אירועים..

אני מצליח להנות, מצליח לתפקד, מצליח לנצל, מצליח להיות ברגע, אבל היא חסרה, ממש... 

במיוחד ברגעים כאלה -  אני שוכב במיטה (מחכה שהמנקים יסיימו), היום יצאתי מהעבודה מוקדם, לא ניכנס לסיבה, אבל אני פה, במיטה, מסתכל לצידי ומדמיין אותה, מפנטז עליה.. 

לפני זה עשיתי ביד בבית של ההורים שלי וצילמתי לה, ולאורך כל היום, לאורך כל הימים, מתכתב ומדבר איתה..אני לא יכול (לא רוצה ולא מוכן) להוציא אותה מהראש שלי..

אבל היא חסרה לי. 

יכולה להיות כזו מציאות? היא כבר חלק בלתי נפרד ממני, היא כבר החצי שלי, אבל מציאות שהיא חלק מכל הרגעים שלי? 

הלוואי שהחיים עד כדי כך מדוייקים 🦋🙏