איך מתקדמים מפה?

היא איתו, וזה מדהים לראות אותה בזוגיות.

היא איתי, פחות בקטע המיני (למרות שמעולם לא היה מתח מיני כזה פסיכי בנינו כמו שעכשיו), אבל בשאר הקטעים, בקטעים של הלב ושל הרגש, מעולם לא היינו גבוה יותר.

אבל לצאת לדאנג'ן, ללוציפר, לדארק, לפרידום... ללמוד שיבארי... להתנסות... לחקור... את כל אלה לא אוכל לעשות איתה. 

לא רוצה למצוא פרטנרית אחרת לדברים האלה כי אני יודע שזה יכאיב לה בבטן ובגרון, לא רוצה למצוא פרטנרית אחרת כי אני באמת מאמין שלא אמצא באלף גלגולי חיים מישהי מושלמת בשבילי יותר ממנה, לא רוצה למצוא פרטנרית אחרת כי כשאני בפנים אני לגמרי בפנים ויש בסוף גבול כמה מערכות יחסים אני יכול (ורוצה) לנהל..אני לא רוצה, אבל חושב שאני צריך.. 

אני צריך לחוות

אני צריך את הריגושים

אני צריך את הלמידה

אני צריך את הניסיון

אני צריך את הסקס

אני צריך את המשחקים

אני צריך את הכיף

אני צריך את השליטה

באתי לכתוב בסעיף האחרון, "אני צריך שניה לפני שאני מת בגיל 96 (כמו 69 רק הפוך...תדמיינו את זה רגע 😉) להיות מוצף בכל הזיכרונות של החיים שלי ולהגיד פפפפאאאאאקקקקק היו לי חיים מלאים". אבל על הסעיף הזה אני כבר יכול לסמן וי, וזה בזכותה. 

החיים מדוייקים, נראה מה יוליד יום, בינתיים חי על רכבת הרים (מזל שאני ממש אוהב רכבות הרים) 🎢