היינו כבר בלא מעט מסיבות, מועדוני בדסמ. האווירה תמיד (לרוב) הייתה נעימה, פה ושם היה איזה משהו מסקרן להסתכל עליו.
מועדון אחד היה קטן ומרגיש קצת כמו הפסק זמן או הצ'ה צ'ה (אלה שלי, שכל אחד יחשוב על מועדון ריקודים שכילד/ה בתיכון היה הולך אליו לרקוד סלואו צמוד ואת הריקוד הזה עם הדילוגים במקום והחזקה של הרגל עם היד הנגדית)..הקיצר, מסיבת כיתה עם מטאל וציצים. מועדון אחר יותר נחמד, אפלולי, אנשים מסקרנים (ולפעמים חלקם נראים לא רע בכלל), אין באמת אבל פינות שאתה יכול להעלים את עצמך ואת הפרטנרית שלך.. ולא אמשיך את הרשימה, אגיע פשוט לעניין - ה Sin Ethics לוקח את כולם בסיבוב..
אנשים יפים, מקום גדול, מופעים מעניינים (הבחור היפה הזה שרקד על עמוד על הבמה...לא פעם ראשונה שאנחנו רואים אותו...אם אתה קורא את זה, פעם הבאה אתה בא איתנו לחדר חושך!!)
אז רקדנו ושתינו והיא לקחה את כל הקרטונים (1.5) שנשארו מההתארגנות האחרונה (זוכרים... שווים לתחת).
ואני לא יודע להסביר יותר כמה כיף איתה,
כמה מושלם,
לעבור בין האנשים כשאני מחזיק לה את היד,
ללטף לה את הרגליים בזמן הריקוד,
לראות אותה רוקדת כמו חתולה,
להצטמרר כשהיא נוגעת, מחבקת, מבקשת שלא אלך רחוק ממנה...
ומסתכלים על החדר חושך הכחול, רואים את התור המטורף, חושבים לעצמנו שאם לא היה תור היינו נכנסים, כמובן רק בשביל המאמרים..😈
אבל אנחנו שונאים לעמוד בתור..
מידי פעם יוצאים החוצה לעשן (גגרין - תתקינו מאווררים בחצר, הלחות לא הגיונית...אמנם אין לאנשים הרבה בגדים אבל עדיין...חם...)
וחוזרים פנימה להמשיך לרקוד ולשתות..
מפה לשם מצאנו את עצמנו עומדים בתור לחדר חושך האדום (הוא לא היה ממש אדום אבל הוא ממש לא היה כחול).
התור הגיע עד הרחבה, אז זה לא הרגיש כעמידה בתור, יותר ריקוד בתנועה איטית שמאלה..
לצידנו אנחנו קולטים גבר עושה ביד לפרטנרית שלו, היא רוטטת...
התור מתקדם..
החרמנות עולה, לעמוד איתה בתור לחדר חושך...הראש משתולל מפנטזיות ריאליות וכאלה שלא..
מגיעים לקדמת התור, ועכשיו בצד השני זוג מזדיין על הנדנדה, מאחוריו מישהי יורדת עד ללאס וגאס לדוד (dude) אחר, וממש קרוב אליהם מישהו עושה עבודת אצבעות של פיקאסו על הכוס של מישהי ששוכבת על הספה...מסיבת זיונים לעיניים...אחלה דרך להתחמם לקראת הכניסה..
כי הגיע תורנו, נכנסנו פנימה...
המשך יבוא 😈😊🙂
החיים מדוייקים, אשתי הגיעה הביתה 😘