סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2007 בשעה 12:38

המשך פנטזיית שפני הניסוי-

לאחר כשבוע של בדיקות מתישות, בהן הובלו כל יום בערב אל חדרם, שם ניחמו
זה את זה, מצאו עצמם בחדרו של הפרופסור, ישובים מול שולחנו.

הפרופסור היה שקוע בקריאת הקלסרים שלהם, שם פורטו כל תוצאות הבדיקות,
הערות הרופאים הבודקים, המלצות לטיפול או המלצות לשיבוצם בבית הספר
המחתרתי לרפואה כשפני הניסיון.

ממממממממ אמר הפרופסור כשהרים את מבטו והביט בהם בעיון, נתחיל איתך
פנה אל הבחור, מה שאגיד לך כנראה לא יחדש לך מאומה, אני בטוח שהיית
מודע לבעית הלב שלך, בעיה מולדת שדורשת תיקון בניתוח מיוחד ומורכב,
הבחור הסתכל עליה, מבטו היה שקט, מגיל צעיר ידע שיצטרך את הניתוח וראה
שקשה לה לקבל את זה, פחד עמד בעיניה, מחר בבוקר תועבר למחלקה הקרדיולוגית
שם תעבור הערכה על ידי מומחים לניתוחי לב ועל ידי שני המתמחים שלנו שישמחו
לבצע ניתוח מסובך שכזה בפועל , בפעם הראשונה.

ועכשיו אליך יקירתי , פנה אליה, מביט בה בתשומת לב, כבר תכנן בשבת הקרובה
פעילות אישית מהנה איתה, אולי בשיתוף האחות, עדיין לא החליט, אך אין ספק
שיהנה מאוד.
כל הבדיקות שלך תקינות לחלוטין, בגדר הנורמה, בהתיעצות עם הפסיכולוג,
ראשי המחלקות והמורים, החלטנו שתשמשי כמודל בשעורי הסטודנטים, כל יום
תכנסי לשעור אחר שם תידרשי.

למחרת בבוקר נפרדה ממנו בחדרם תחת עיניה הקשות של האחות, ידיה אחזו
את צוארו בחיבוק לופת, מסרבת לעזוב, קדימה, נשמעה הפקודה, אחיזתה נשארה
איתנה, סירבה לעזוב, האחות נגשה ולחשה באוזנה, קדימה זונה, אין לנו את כל
היום, תוך כדי צביטה מכאיבה בישבנה, שבי בכסא הגלגלים, הבחור הוריד לאט
את ידיה, התישב בכסאו, נותן לאחות לקשור את ידיו למשענות, מבטו נעוץ כל הזמן
במבטה, רואה אותה מתישבת בכסאה, ידיה נקשרות גם הן, יודע שזו הפעם האחרונה
שהם מתראים.

כסאה התגלגל במסדרון, גורם לה לרעידות, פחד מפני הלא ידוע החל לעלות, לגבור
בתוכה, כשהוכנסה לחדר גדול ומרווח ראתה חדר מצוייד במכשירים רפואיים שונים,
מדפים עמוסים בציוד, מגירות , במרכז החדר היתה מיטה מתכווננת, כל חלק במיטה
יכול היה לשנות את מצבו, למעלה, למטה, להתרומם, לרדת, מסביב למיטה עמדו
מספר צעירים לבושים בחלוקים לבנים, לידם עמד אדם מבוגר, כנראה המורה, האחראי,
לכולם היה סטטוסקופ על צוארם, הם עמדו והסתכלו לעברה, המורה הסתכל בשעונו
ואמר לאחות, זו הפעם האחרונה שיש איחור, האחות הסמיקה, לא היתה רגילה שמעירים
לה, זה בגללה היא חשבה והביטה בבחורה, זעם כלפיה עולה וצומח.
שחררה אותה בזריזות ומשכה אותה בשערה לכיוון המיטה, נותנת לזעמה לשלוט במעשיה,
בלי עדינות השכיבה אותה, משכה את ידיה ורגליה לצדדים וקשרה אותה, מתעלמת
מנסיונות ההתנגדות שלה, יומך יבוא סיננה לבחורה באוזנה כדי שאף אחד לא ישמע,
יומך יבוא.

המשך יבוא
פאני היל



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י