המשך פנטיית שפני הניסוי
לאט לאט החלה להסדיר את נשימתה, שאפה אוויר דרך הפה והוציאה דרך האף,
עד שנרגעה, במילא אני לא יכולה לזוז מפה אז כדאי שאהיה צלולה בדעתי, חשבה
לעצמה, מתבוננת בתשומת לב לפרטים שמסביבה, בחנה את המתמחים, הסתכלה
על הרופא הראשי שהיה באמצע הסבר מדעי, רפואי כל שהוא, עיניה נחו על שידה
שהיתה קרובה אל המיטה, על השידה היו מונחים מזרקים, מחטים, אינפוזיות, חומרי
חיטוי ועוד, התרגשות החלה לעלות בה, הרגישה את הרטיבות בכוסה החם כשידה
נמתחה, מחסום גומי הונח על זרועה ומחט נתקעה בה על ידי אחד המתמחים, מתמחה
שני התיצב ליד רגלה, החל מחפש וריד, דקירה נוספת הורגשה, לאחר כשעה הרגישה
כמסננת, כמעט בכל הגוף חיפשו ורידים, הכניסו מחטים, היא לא התלוננה, אנחות
יצאו מפיה, אנחות הנאה, היא פשוט עצמה עיניים ונהנתה, המתמחים חשבו שהאנחות
היו אנחות סבל, למה לי לקלקל להם את הרושם חשבה? היו כאלו ששאלו אותה מדי
פעם אם היא בסדר, איך היא מרגישה, אך היה אחד , שמה לב אליו בהתחלה, היו לו
ידיים שמאליות, הוא היה עצבני והכאיב לה בכוונה, יותר מאוחר כשהיתה בחדרה
ראתה שבכל מקום שעבד עליה היו סימנים כחולים גדולים וכואבים, הוא צריך הסבה
מקצועית, היתה המחשבה האחרונה שלה לפני שנרדמה באותו הערב, מותשת וכואבת.
למחרת בבוקר כשהאחות העירה אותה, היא התכוננה מהר, התקלחה,
אכלה משהוא קל מהמגש שעל השולחן והתיישבה על כסא הגלגלים , מחכה
שיבואו לקחת אותה, האחות נכנסה, מבע של הפתעה על פניה, הגיע הזמן היא
חשבה לעצמה, סוף סוף הזונה הזו הבינה את מקומה, נראה לי שאוותר על
הקשירה היום ונראה איך ימשיך היום.
כשנכנסו שוב לחדר הלימודים, הוא היה עדיין ריק, היא קמה מהכסא ונשכבה על
המיטה בלי אומר ודברים, הרגשה חדשה עטפה אותה, הרגשת כניעה והשלמה,
השלמה עם מה שעומד לקרות, עם מצבה בתור אסירה, שלחה ידיים ורגליים לצדדים
נותנת לאחות לקשור אותה, כשהרגישה את לשונה בין רגליה, מלקקות, מחפשות
את רטיבותה שהחלה להתגבר מרגע לרגע, חפץ גדול וקשה נכנס לתוכה בבת אחת,
בגלל צורת שכיבתה לא ראתה מה היה החפץ אך הוא סחט מתוכה אנחות , רצתה עוד,
אגנה החל לזוז מצד לצד, הכוס התכווץ , התכונן לגמירה כשהחפץ נשלף בבת אחת
והלשון חזרה ללקק, לחדור פנימה, בצעקה היא גמרה על הלשון, דמעות בעיניה.
האחות התקרבה אל ראשה, התבוננה לתוך עיניה והחלה ללטף אותה, מחדירה אצבע
לפיה, מוציאה ומכניסה, כשקולות מחוץ לדלת עלו וקרבו היא נשקה לשפתי הבחורה
ויצאה, משאירה אותה לחסדי המתמחים שיפלשו לכל חור בגופה, יחללו אותה מכף רגל
ועד ראש, יום אחר יום.
בזמן שנכנסו המתמחים עם המורה שלהם לחדר היא קלטה את השידה, על השידה היו
מונחים צינורות בגדלים שונים, עובי שונה, חלקם מחוברים לשקיות, חלקם עם מחברים
כאלו ואחרים, את זה היא לא כל כך אהבה, צמרמורת עברה בגופה, העדיפה את המחטים,
צינורות נתנו לה תחושה של פלישה פנימית, הרי מה עוד אפשר לעשות עם הצינורות האלו?
המשך יבוא
לפני 17 שנים. 7 בנובמבר 2007 בשעה 12:03