סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 12 שנים. 14 בנובמבר 2011 בשעה 13:30

עברה שנה מאז אותו היום שבו שוחררה נועה מהמאסטר שלה. הן התלבשו למסיבת פליי פארטי בחוף הים כששולי משכה את נועה לעברה ולחשה לה תוך כדי חיבוק, עד כמה היא אוהבת אותה, מתגעגעת אליה בכל רגע ורגע בו הן לא נמצאות יחד. דבר אחד היא לא אמרה לה, היא לא סיפרה לה על ההפתעה שהכינה עבורה במסיבה.

בדרך לחוף הים, הרהרה שולי בנקודת השבר שביחסייהן, שקרתה לפני כחודש. שולי ראתה את נועה, לא פעם ולא פעמיים, נכנסת לאתרי בדסמ ישראליים ומחפשת כל פיסת מידע, כל תמונה אשר הייתה קשורה למאסטר שלה לשעבר. באותו הערב היא נעמדה כהרגלה בפתח החדר והתבוננה בנועה הדומעת, הכעס התחיל לפעפע בתוכה.

היא נכנסה לחדר, תפסה את נועה בשערה וגררה אותה לסלון, שם זרקה אותה על הרצפה, נתנה לה פקודה לא לזוז והלכה להביא שוט. היא החלה להצליף בנועה בחוזקה, תוך כדי שהיא צועקת עליה שהגיע הזמן להרפות, שדי, היא צריכה להבין שהוא לא מעוניין ושהגיע הזמן להמשיך הלאה.

תלכי לכלוב שלך ואני לא רוצה לראות אותך עד הבוקר, צעקה עליה צעקה אחרונה והלכה לחדר השינה, רועדת כולה. שולי התהפכה כל הלילה במיטה, לא הצליחה לעצום עין. נועה הייתה חסרה לה במיטה, אבל היא ידעה שאסור לה להכנע.

לפנות בוקר זחלה נועה אל המיטה, נישקה את רגליי מלכתה ועלתה באיטיות אל המיטה. שתיהן התכרבלו אחת בתוך השנייה ונרדמו כהרף עין.

המסיבה הייתה בעיצומה, שולי התבוננה שנועה שעמדה במרחק, מעבר למדורה והתבוננה בים. היא כל כך יפה, חשבה לעצמה כשהיא שולחת יד אל התיק שהיה תלוי על כתפה, ממששת את הקולר שהזמינה במיוחד לכלבתה, קולר בעבודת יד.

נועה שהרגישה במבטים הנעוצים בה, הסתובבה, ראתה תחילה את שולי עומדת במרחק ומביטה בה. בזווית עינה ראתה מישהו מוכר, שנה לא ראתה אותו וליבה קפץ בקירבה.
המאסטר שלה, כן- בלב קראה לו עדיין "המאסטר שלי", ירד מהכביש לכיוון חבורת האנשים שעמדה פזורה מסביב למדורה, חלקם שוחחו וחלקם היו בעיצומם של סשנים שונים.

נועה לא זזה, רק עקבה אחריו במבטה, היא ראתה שהוא קלט אותה ולקח זמן עד שהוא ניגש אליה.
עם כל צעד וצעד שלו, הכאב שלה התגבר, גם פחד נכנס בה, היא לא ידעה למה לצפות ושמחה ששולי נמצאת שם איתה.

שולי ראתה אותם ממרחק, עומדים ומדברים וכשראתה אותם מתחבקים, עבר בה גל של כאב. בלי משים היא המשיכה לשחק באצבעותיה עם הקולר שבתוך התיק, מרגישה את הדמעות מתחילות להתגלגל לאיטן החוצה. נועה התבוננה בשולי, נשקה קלות למאסטר שלה לשעבר והלכה לעברה, כשחיוך על פניה. כשהגיעה אל שולי היא ירדה על בירכיה ונישקה את ידה, הן התבוננו אחת בשנייה ארוכות וכששולי הבינה, היא הוציאה את הקולר מהתיק והניחה אותו במקומו הראוי.

סוף
פאני

Whip​(שולט) - יפה מאד, אהבתי את הסוף...
לתת לנשלטת את הבחירה מחדש, בכדי שהיא לא תישאר בעתיד עם התהיות ש"מה היה אילו..."...
הסוף ממש הזכיר לי את האמרה הידועה
"אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו.
אם הוא ישוב – הוא שלך,
ואם לא – הוא מעולם לא היה שלך..."
לפני 12 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - אהבתי את האימרה הזו, הנשלט/ת צריך/כה להיות שלך מרצון, בחירה ואהבה.

פאני
לפני 12 שנים
רצסיבי​(נשלט) - הסיפור יפה.
אבל לנוכח השם שלו (למה?), חשבתי שיש סוד שיתגלה בהמשך, וזה לא קרה. ובאמת, העובדה שלא יודעים למה השולט הכאיב לה, בתחילת הסיפור, מקשה על הקורא.
לפני 12 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - רצסיבי, תודה על התגובה, התשובה לשאלה למה? קיימת בראש שלי, כשהגעתי לסוף הסיפור החלטתי שהתשובה לא חשובה לסיפור, הסיפור שונה ממה שאני רגילה לכתוב, זה סיפור על רגשות והחלטות.

פאני
לפני 12 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - מי שירצה לדעת למה? אשמח לכתוב לו על כך בפרטי פאני
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י