תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

המשך: אסירה חלק שישי


המסדרון שנכנסנו אליו היה רחב ואפל, תאורה חלשה בקעה ממנורות שהיו ממוקמים בחיבור שבין הרצפה לקירות. הלכתי אחרי תום בצעדים מהוססים, משום מה לא פחדתי כמו שהייתי אמורה לפחד, אולי כי ידעתי שבמילא אין לי שום אפשרות לשנות את מהלך העניינים.
לאורך הקיר היו מספר דלתות, תום נעמד מול הדלת האחרונה שבמסדרון ופתח אותה בעזרת מפתח נוסף, הדלת הובילה למסדרון ארוך נוסף, הפעם לא היו דלתות לאורך המסדרון, רק דלת אחת בסופו.

כשנכנסנו מבעד הדלת, נעמדתי במקום, זה הרגע שבו הפחד החל לחלחל לתוכי.
החדר היה גדול, ענק. מסביב לקירות היו תאים מסורגים כמו בבתי כלא ישנים. בכל תא הייתה מיטה צרה, אסלה וכיור. "ברוכה הבאה לביתך החדש" אמר לי תום, בזמן שפתח תא אחד ורמז לי להכנס. העפתי מבט לאחור לעבר לואי ונכנסתי פנימה.

הם השאירו אותי לבד בחדר הגדול הזה, שאר התאים לא היו מאוכלסים. התיישבתי על המיטה, מחבקת את ברכיי והתחלתי לבכות מרוב יאוש ופחד, באמצע החדר היו כל מיני מתקנים שרק הגבירו את הפחד ואת הבכי, כל מיני מיטות עור ששרשראות מתכת מחוברות אליהן. כיסאות מוזרים שקשה לדמיין ישיבה נוחה עליהם.

לאחר זמן שנדמה כנצח, נפתחה הדלת ואשה מדהימה ביופיה נכנסה פנימה. היא לבשה מחוך עור בצבע אדום כששרוכים שחורים שרוכים לאורכו, מכנס עור קצרצר בצבע שחור. על רגליה היו גרביוני רשת שחורים והיא נעלה נעלי עקב אדומות ומבריקות כדם.על שפתיה היה שפתון אדום בוהק ועגילים יפיפיים השתלשלו מאוזניה.

היא נראתה לי מוכרת, מאיפה אני מכירה אותה? ואז הבזיקה בי המחשבה, זה לואי, או יותר נכון- זו לואי. הייתי כל כך המומה וזה ניכר על פניי, כך שהיא התחילה לצחוק בזמן שהתקרבה אל תאי.
הצחוק נפסק באופן מיידי ורצינות מפחידה ירדה על פניה של לואי. "ברוכה הבאה לממלכתי" אמרה לואי, "כבר הרבה זמן אני רוצה אותך פה, תחת שרביטי. אבל בגלל מה שעשית, לצערי הרב לא תהיי אורחת שלי להרבה זמן כמו שקיוויתי. תום ביקש שאתכנן עבורך משהוא מיוחד, משהוא שיפייס מעט את הלקוח המאוכזב.
בגללך היו הרבה ביטולים לתקופה הקרובה ותום מעוצבן מאוד, מאוד."

"כדאי שתנוחי כי מחר בערב מתוכננת מסיבה מאוד מיוחדת, יהיו במסיבה עשרה לקוחות שישלמו סכום עתק כדי להשתתף במסיבה החד פעמית, גם לי יש הרבה עבודה, אני מארגנת את האירוע ואני חייבת לדייק בכל הפרטים הקטנים."

לואי פנתה לאחור ויצאה מהחדר, משאירה אותי שוב לבד עם המחשבות.


המשך יבוא

פאני