תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

המשך הסיפור- אסירה- חלק עשירי

התמוטטתי על הרצפה נטולת כוחות, תשושה. תשישות נפשית יותר מגופנית. זחלתי לאיטי לפינת החדר, שם חיבקתי את ברכיי, הטמנתי בהם את ראשי והתחלתי לבכות.
שמעתי את הדלת נפתחת והרמתי מעט את ראשי. תום נכנס וסגר מאחוריו את הדלת. מרגע זה והלך הדברים נראו בעיני הזויים ולא הגיוניים. הפסקתי לבכות ולטשתי עיניים בתום שירד על ברכיו וזחל לעבר לואי.

לואי התבוננה בתום שנכנס לחדר, נזכרת בהיכרות שלהם. תום היה היחיד שדמה לה, הבין אותה. הוא היחיד שסיפרה לו על חייה בתור ילדה ומתבגרת. היחיד שידע עד כמה נהנתה להתעלל בחתולי הבית של השכנים.
היחיד שידע שהיא זו שהרגה את האבא השיכור שלה, אפשר להגיד רצחה אותו- כי היא תכננה כל פרט ופרט במה שיקרה, כשהיא הייתה בת עשר בלבד.
אביה נכנס כהרגלו הביתה שיכור כלוט, מתנדנד מצד לצד. הוא ראה אותה עומדת על השולחן במטבח, כשהוא קרב אליה היא הניפה סכין מטבח גדולה, סכין קצבים, וקפצה עליו, מנחיתה את הסכין מלמעלה כלפי מטה לעבר החזה שלו. לאחר מכן נעמדה מעליו, מתענגת מקולות החירחור שלו, מפרפורי הגסיסה.
לאחר שווידאה שהוא מת, רצה אל האגם הסמוך, שם היא שטפה את עצמה והחליפה לבגדים נקיים שהכינה מבעוד מועד, לאחר מכן קברה את הסכין והבגדים המלוכלכים בבור עמוק שחפרה מספר ימים לפני כן.

המחשבות על כך גרמו לה לרטיבות חדשה בכוס הרעב שלה, היא התמקדה שוב בתום שישב למרגלותיה.
הסוד הכי שמור שלהם היה שתום הוא הכלבלב שלה, השפוט שלה. תום היה אדון האחוזה, זה היה העסק שלו, אך במישור האישי- הוא היה שלה, הוא לא זיין אף אחת מהזונות שלו בלי אישור שלה. היא רמזה לו בניד ראש מה עליו לעשות. תום קם לאיטו והתפשט, זקפתו גדולה כמו תמיד. הוא עלה על המיטה, ראשו טמון בסדין, רגליו פשוקות וישבנו מורם מעלה.

לואי ניגשה לעבר הקיר המאובזר ובחרה בסטרפאון עם דילדו עבה במיוחד. חגרה אותו על מותניה וניגשה אל ישבנו של תום. היא צחקקה כשחשבה על כך שהישבן יבש ומכווץ. המחשבה על הכאב שהיא תגרום לו, הסב לה הנאה. לואי קרבה את הדילדו לפתח שלפניה ופשוט דחפה אותו פנימה בלי שום שהיות. תום צעק, הכאב היה נורא, בער לו ושרף, אך לואי לא הפסיקה, היא זיינה וזיינה, כל פעם חזק יותר ומהר יותר, מתנשפת ונאנחת, הצעקות של תום הטריפו את דעתה, היא תפסה במותניו ולא הרפתה עד שגמרה ברעידות בלתי נשלטות והתמוטטה- נשכבה על גבו של תום.

לואי לא חשבה שהיא אוהבת את תום, היא ידעה כבר מזמן שהיא לא כמו שאר האנשים, ישנם רגשות שהיא פשוט לא מרגישה, לא יודעת מהם. היא נהנתה מקרבתו, סמכה עליו, רצתה אותו, אך לא אהבה. גם רגש רחמים היא לא הרגישה, בכלל לא הצליחה להבין על מה מדברים אנשים כשהם מדברים על רחמים. במקום להרגיש רחמים הרבה פעמים אנשים פשוט הגעילו אותה בהתנהגותם, היא לא הבינה איך אנשים מתבכיינים על שטויות, הרי סדר הדברים בעולם מאוד פשוט, אנשים נולדים ומתים, אנשים חזקים שורדים וחלשים נעלמים, מתנדפים. זה טיבו של עולם.

הסתכלתי בלואי ובתום, שמישבנו יצאו טיפות דם. שניהם קמו והתחבקו, לחשו משהוא אחד לשני באוזן, לא הצלחתי לשמוע, אך כששניהם הפנו ביחד את מבטם אלי, עברה לאורך גופי צמרמורת בלתי נשלטת. ידעתי שתורי מגיע במהירות.

המשך יבוא
פאני היל