העיניים קלטו אותה מבין הצללים עוד לפני שנכנסה אל התא, עיניי צייד. הצייד התקשר לעוד מספר חברים שחיכו בסבלנות בין הבתים שבסביבה. מהרגע שנחו עיניו על הטרף, לא היה לו שום סיכוי, יותר נכון- לה.
זה היה קיץ, שעת בין ערביים. אליזבט חברתה הטובה התקשרה אליה. יש לי מתנת יום הולדת 16 בשבילך. מארגנים קומזיץ על שפת הים ואני רוצה שתבואי. את בטוחה שאני יכולה לבוא? בטח אמרה אליזבט , את אורחת שלי.
החשיכה החלה לרדת כשהתקרבו אל החוף, מרחוק ראתה את המדורה דולקת, היא נעצרה ושאלה, את בטוחה? נו כבר..... בואי ענתה אליזבט.
לקראתם הלך חתיך השיכבה, אליזבט הייתה מאוהבת בו כמו רוב הבנות בשיכבה. כשקרב אליהן, העיף בה מבט, עשה פרצוף ופנה לאליזבט, בואי רגע.... הם רחקו מעט אך לא מספיק. היא יכלה לשמוע את חילופי הדברים ביניהם, יותר נכון את מה שהוא אמר ואת הנהוני הראש של אליזבט.
השמנה והמכוערת הזאת לא יכולה להצטרף אלינו. מה קרה לך שאת מביאה מפלצת כזאת למסיבה? כל החשק ילך לנו. תיפטרי ממנה ותבואי. אליזבט הסתכלה לכיוונה וקרבה אליה בראש מושפל. אני מצטערת גימגמה, ובעטה בחול בזמן שדיברה. מסתבר שאני לא יכולה להזמין את מי שאני רוצה. אני אראה אותך מחר בבית הספר! אמרה, הסתובבה והלכה אל עבר חבורת הנערים והנערות הצוהלים.
היא התרחקה והסתתרה בין העצים, דמעות בעיניה. ככל שהערב התקדם, הקינאה והעלבון פינו את מקומם לשינאה, ביחוד אחרי שראתה אותו ואת אליזבט מתרחקים לאזור יותר מבודד, נשכבים על החול ומתחילים להתגפף. כל שראתה מרחוק היו שתי צלליות שהתערבבו והתערבלו להם על החול, את שאר הפרטים היא השלימה בעזרת דמיונה.
המשך יבוא
פאני היל