תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

כשהתעוררה מצאה עצמה על מיטה במרתף אפלולי, מסביב לצאוורה קולר ברזל עבה,
אליו מחוברת שרשרת עבה אל הקיר.

באחת, החזיר אותה המראה אל ילדותה, אל גיל עשר, אביה האציל אסר עליה בכל לשון
שלא תרד אל המרתף, הסקרנות אכלה אותה, רצתה לדעת מה מסתירים שם,

באחד הימים ראתה את הכניסה למרתף ללא שמירה, זו ההזדמנות שלי חשבה לעצמה, אני
חייבת לדעת מה יש שם, בשקט, תוך כדי הגנבת מבטים לצדדים, פתחה את הדלת וירדה במורד
מדרגות האבן התלולות, שומעת קולות גרירה, קולות אנחות, עורה הצטמרר, אך החליטה להמשיך,
כשהגיעה למטה , ראתה מסדרון ארוך וחדרים לאורכו, בכל דלת היה חלון גדול מסורג, לפתע שמעה,
צעקת כאב, אנחות, התקרבה לדלת ממנה בקעו הקולות, הציצה פנימה מבעד החלון,
בפנים היו מספר משרתים צעירים, עומדים בשורה , במרכז החדר היה מתקן מוזר, אחד המשרתים
עמד ליד המתקן כשמכנסיו מופשלים, השומר שעמד לידו דחף את ראשו לתוך המתקן ואת ידיו לצדדים, מרתק אותו בתנוחה שמונעת ממנו לזוז, בעוד המשרת ממלמל ומתחנן על נפשו, רועד בכל גופו, שומר שני שרק עכשיו שמה לב אליו החזיק בידו מוט ברזל כשבקצהו סמל האצולה של הבית,
הסמל היה מלובן, ללא שהות קרב את המוט אל ישבנו של המשרת העקוד, ריח בשר חרוך עלה באפה, גורם לה בחילה, צעקה עמדה לצאת מגרונה כששמעה את המשרת צועק בכל כוחו, הצעקה לא יצאה החוצה, כל כך היתה מרותקת לנעשה מולה שלא הרגישה בשומר מאחוריה לופת אותה וחוסם את פיה בידו, מרים אותה ולוקח אותה למעלה, ניסתה לבעוט ברגליים, בידיים, לבסוף נכנעה, נתנה לו לקחתה, ידעה גם להיכן, לחדרו של אביה.

כשנכנסו לחדר זרק אותה השומר על הרצפה לרגליו של אביה האציל, התבונן בו , יצא מהחדר וסגר
את הדלת מאחוריו.

נעמדה על רגליה, מולו, הישירה מבט, ראתה בידו מקל, ידעה שתענש, זו היתה הפעם הראשונה
שהיא עומדת לקבל הצלפות, לא אתן לו לראות אותי בוכה חשבה, הסתובבה, התכופפה,
והושיטה לו את ישבנה, ההצלפות לא אחרו להגיע, היא נשכה את שפתה, נתנה רק ליבבה קטנה לברוח החוצה, במצב שהיתה לא ראתה את החיוך על שפתיו של אביה, על הגאווה שלו בבתו, אכן
בת אצילים היא חשב לעצמו.

המשך יבוא