תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

פנטזייה- האינדיאני

כף רגלו היתה מונחת על הציד שצד בשדה, מסתכל עליה שוכבת לרגליו,
כמה מכוערת חשב לעצמו, לבנה לגמרי כאילו מי הנהר שטפו את הצבע מגופה,
כמה מכוער חשבה האשה ששכבה למרגלותיו, כאילו השמש שרפה את עורו,
ללא שהיות קשר את רגליה וידיה והרימה על כתפו, מביא אותה אל הכפר,
זורק אותה בתוך אוהל גדול, על פרווה פרוסה, על האדמה, במרכז האוהל
דלקה מדורה, מדורת השבט.
החל חג סביבה משמיע קולות שמחה, קולות קריאה לחבריו, בד בבד החל מתיר
את אסוריה, מפשיטה מבגדיה, מותיר אותה ערומה ורועדת מתערובת של קור,
פחד, התרגשות.
לאט לאט החלו מצטרפים לוחמים נוספים אל המעגל, קולות שירתם עולה ועולה,
אליהם מצטרפים התופים, בום בום בום, מרעידים את נימי נשמתה.
ניגש אליה ראשון הצייד , הופך אותה על ארבע ומזיין כדרך החיות, מאחור,
החלה להרגיש בחום העוטף אותה, בחום הגועש בתוכה, יורד אל בין רגליה,
מרעיד את גופה, אינה שמה לב שהלוחמים, ציידים, מתחלפים ביניהם, שירתם
מתחזקת, רוקדים במעגל סביבה, והתופים מרעימים, מספרים לעולם את
הנעשה באוהל, השעות נוקפות, עוברות, השחר עולה.
תיפוף חזק לאחריו יורד השקט, רק הצייד וטרפו נשארים, רצוצים אך מרוצים.
חשב האינדיאני בליבו, חבל שהיא מכוערת, חשבה האשה בליבה, חבל שהוא מכוער.

פאני היל