סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 17 שנים. 4 בפברואר 2007 בשעה 12:13

המאסטר עצר לידי, חייכתי אליו ונכנסתי לרכב, כל כך התגעגעתי אליו, מזמן לא נפגשנו,
כשהתקשר ואמר לי להתכונן, להכין כלי רחצה ולחכות לו במקום הקבוע, הייתי הכי מאושרת שיכולתי להיות, הוא חייך אלי בחזרה, אך מהכרות איתו כבר הבנתי איזה סוג חיוך זה,
חיוך שצופן מאחוריו כוונות נסתרות, רכן לעברי ונשק לי.

לאן נוסעים? שאלתי את המאסטר, לפארק , ענה קצרות ולא הוסיף, אהבתי לסוע לפארק בלילה, אהבתי כשהיה מצמיד אותי למכסה המנוע , מרים את החצאית או מוריד את מכנסיי עד הברכיים ומזיין אותי בתחת שוב ושוב, כשמדי פעם עוברים אנשים בסביבה ומציצים בגניבה, זה היה מחרמן אותי בטירוף, מרעיד אותי, הייתי עוצמת עיניים ומתמסרת, עיני היו עצומות בזמן הנסיעה, מתמכרת למחשבות המענגות, לשמחתי ללא הפרעה מצד המאסטר שלי, פקחתי אותן כשהרכב עצר והמנוע נדם.

המאסטר עצר במגרש החנייה ליד משאית קירור, זה טוב חשבתי בליבי, ככה לא נהיה חשופים לגמרי לעיני כל אלא רק לאלו שיעברו קרוב.

תתפשטי ותצאי מהרכב פקד עלי המאסטר, הייתי מופתעת ומבולבלת, אף פעם לא עשיתי את זה מחוץ לרכב במקום ציבורי כזה, ערומה לחלוטין, מחשבות לחוד ורגשות והרגשות לחוד, הדופק החל לפעום בחזקה, הכוס התמלא בבת אחת בנוזלים, חום פשט בגופי, התרגשות מוזרה, היום יהיה שונה לגמרי מכל מה שהיה עד היום חשבתי לעצמי, איני יודעת אם לשמוח , לפחד, להתרגש, אך כנראה כל הרגשות היו קיימים בתוכי במעורבב,
המאסטר כבר חיכה ליד הדלת שלי כך שהתחלתי להתפשט מהר, מסתבכת עם המכנסיים (חוקי מרפי- כשממהרים הכל משתבש), מסתבכת עם החולצה, הכפתורים סרבו להפתח, ראיתי שהוא מתחיל להיות קצר רוח, הלחץ החל להשפיע עלי, כפיתי על עצמי עצירה רגעית של ההתפשטות ולאחר מכן לעשות את זה לאט על מנת לא לבזבז זמן בשטויות.

לפני שיצאתי מהמכונית הסתכלתי לצדדים, הפעם הייתי לחוצה , שמא יעברו אנשים באזור, כשהייתי מחוץ לרכב קלטתי בזווית העין סיגרייה נדלקת בתא הנהג של משאית הקירור, מאסטר, לחשתי למאסטר שלי, יש משהוא בתא הנהג, הוא בטח מסתכל עלי, המאסטר הצמיד אותי בכוח אל הרכב שלו, מושך בשערי לאחור, ידו השנייה נכנסה אל בין רגליי, מועכת ומשחקת, כבר לא היה אכפת אם יש משהוא באזור, לאחר תקופה כל כך ארוכה הייתי רעבה, מורעבת יותר נכון להגיד, גוועת ברעב, גמרתי בלי שליטה, רועדת כולי, דבר שזיכה אותי בסטירה על כך שהעזתי לגמור בלי לבקש רשות.

תסתכלי אלי אמר המאסטר, הסתכלתי למאסטר האהוב שלי בעיניים, היום את לא זונה , היום את
חתיכת בשר, בשר אדום שיוצא למכירה פומבית בקצבייה לצד חתיכות בשר נוספות.
לא כל כך הבנתי על מה הוא מדבר אך ההתרגשות עלתה ועלתה, אני יכולה לגמור מאסטר? בבקשה התחננתי, מנסה להתחכך בו, להרגיש אותו, לא אמר ולא הוסיף.

שערי שהיה תפוס בידו נמשך בצורה כזו שגרם לי ללכת בעקבותיו, צעדנו לעבר המשאית, הדלתות האחוריות היו פתוחות, מה שראיתי גרם לנשימתי להעצר לשנייה, תעלי ניתנה הפקודה, בקושי הצלחתי לעלות ברגליי הכושלות, כשהמאסטר מדרבן אותי על ידי הצלפות קלות על ישבני.

זו היתה משאית קרור להובלת בשר, בפנים היו על התקרה ווים גדולים לתליית הבשר, המאסטר העמיד אותי במרכז המשאית, תפסקי רגליים וידיים למעלה, עשיתי את זה בלי שום שהות, ידיי נקשרו לווים שמעל, רגליי נקשרו ללולאות מתכת שהיו מקובעים ברצפת המשאית, הרגשתי את המשאית מתניעה, הדלתות נסגרו ואור חיוור בקע ממנורה קטנה בפינת המשאית.

כל כך רציתי שיגע בי המאסטר, בבקשה מאסטר, אני צריכה אותך אמרתי לו, הוא התעלם ממני, החל מתעסק בתיק הציוד שלו, תיק ההפתעות כמו שכיניתי אותו, הוציא מבחר שוטים, מחבטים ואמר: כמו שהתחלתי להסביר לך, את לא הזונה שלי היום, את בשר שמובל למכירה פומבית, אך בשר צריך להיות אדום ונוטף דם ואת יקירתי לבנה כמו סיד, עד שנגיע נצטרך לשנות את זה , משמעות המילים נוטפת דם החל לחלחל למוחי, למה הוא מתכוון? התחלתי לרעוד בלי שליטה כשהמשאית יצאה לדרכה, מטלטלת אותי קדימה ואחורה בכל עצירה, בכל פעם שעלתה על מהמורה בכביש.

המאסטר החל להצליף בי, משלב הצלפות חזקות עם חלשות, מלטף מדי פעם את ישבי ורגליי,
מרגיש את חום גופי, התחלתי לצוף בחלל שלי, המשאית נעלמה, היה לי כלכך נעים להיות מטולטת כך, להרגיש את החום עם כל הצלפה והצלפה, מדי פעם הצלחתי למלמל : כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן, מאסטר...............
כשיצאתי מהחלל שלי, הספייס שלי, הייתי מחובקת בידיו, הדמעות לא אחרו לבוא, כל כך אהבתי את המגע שלו, גם הכואב וגם המרגיע, את גופו, ריחו, וכשהוא הרשה לי לגמור הרגשתי בעננים, אהב לראות אותי גומרת בלי שום מגע נוסף, רק מהגירוי הקודם, לראות את הבעות הפנים שלי, הצעקות, האנחות, הרעידות.

ובכן אמר המאסטר, עכשיו את אדומה כמו שצריך, כל שנותר הוא לראות אותך נוטפת דם כמו בשר טרי שיצא עכשיו משחיטה, כשראיתי את החפץ החד בידיו התחלתי לרעוד ולבכות, בבקשה מאסטר, אתה יודע שקשה לי עם דברים כאלו, דיברנו על זה.
עד כמה שזכור לי אמרת שקשה לך אך לא הצבת את זה כגבול, ניסיתי להזכר במה שדיברנו בעבר על הנושא, אך הראש לא עבד, הפחד שיתק אותי, התחלתי להרגיש אותו עובר על גבי, להרגיש את הצריבה, הטיפטופים, נשמתי נשימות עמוקות, יודעת שלא אתנגד, הוא יודע המאסטר, הוא יודע מתי קשה לי אך אפשרי, אני צריכה לסמוך עליו כמו תמיד , עצמתי עיניים, התמכרתי להרגשה שעוברת בגוף, מצאתי את עצמי נאנחת שוב, רוצה עוד , כשלפתע עצרה המשאית בחריקת בלמים, המנוע נדם ודלת הנהג נטרקה, הדלתות האחוריות נפתחו , המאסטר החל פותח את האזיקים שלי, משחרר אותי ומחזיק אותי שלא אפול, יודע שאני מרגישה חלשה לאחר עמידה זמן רב בתנוחה שכזו .

לאחר מספר דק של התאוששות ושתיית מים ניתנה לי פקודה, בואי, הלכתי ברגליים
כושלות אחרי המאסטר שלי , יורדת בזהירות מהמשאית, נכנסת אחריו לתוך מבנה לידו עצרנו,
האור החזק גרם לי לעצום עיניים , פתחתי אותן לאט כדי להתרגל כשנשימתי נעתקת, בחדר היו מקררים גדולים מלאים בבשר שחוט, במרכז החדר עמדו קשורות , ידיים לווים שבתיקרה , שלוש שפחות נוספות, ליד הקיר עמדו כעשרים גברים כשביד כל אחד שלט עם מספר, בצד השני היה שולחן , מאחורי ישבו שני גברים, אחד מהם החזיק בידו פטיש עץ, עליו הקיש מידי פעם וביקש שקט מהנוכחים.

נקשרתי במהירות לצד השפחות האחרות, נועצת מבט מבוייש ברצפה, פעם ראשונה שהייתי ערומה ומוצגת לראווה לעיני כל כך הרבה גברים, כנראה שולטים.

הצצתי מדי פעם כדי לראות איך השפחות האחרות נראות, לעשות השוואות, הסקרנות כמובן אכלה אותי.

שקט ירד על החדר, משהוא עומד להתרחש חשבתי, הכרוז הקיש פעמיים עם הפטיש והחל במכירה הפומבית, השיפחה הראשונה נמכרה לאחר מאבק בין שני אדונים באלפיים שח, השנייה נמכרה תוך דקה באלף שח, ראיתי שהאדון שלה לא היה מרוצה, השלישית נמכרה באלפיים ומאה שח , הגיעה תורי, הרגשתי כמו בשר בשוק, התחלתי להרגיש מושפלת, ככה הרגישו כנראה העבדים הכושים באמריקה חשבתי, רכוש של משהוא, אין קיום עצמי, המכירה החלה, ההצעה החלה מאלף שח, בזווית העין ראיתי בחור מלא, נמוך, עם עיניים רעות מתבונן בי ומרים את מספרו כדי לסמן לכרוז שהוא מעוניין, מדי פעם הסכום עלה כשמשהוא נוסף הרים את מספרו, לבסוף נשארו שניים שנאבקו עלי, הסכום היה על אלפיים ושלוש מאות,
כשהנמוך הרים את מספרו, הכרוז קרא ודפק על השולחן עם הפטיש, קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית, נמכר.

המאסטר שלי התקרב אלי ולחש לי, מזל טוב זונה שלי, נמכרת במכיר הרב ביותר, מה שמעיד על כך שאת בשר משובח, תענוג לחיך ופירוש הדבר שב- 48 השעות הקרובות את תהיי הזונה של הקונה שלך, תהני, נתן לי נשיקה והלך.

פאני היל



Whip​(שולט) - יפה מאד
מחכה להמשך... :)
W
לפני 17 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - תודה Whip
אך לפנטזייה הזו אין המשך.

פאני היל
לפני 17 שנים
להבה חשופה -
פאני יקרה :)

עוקבת אחריי בלוגך מההתחלה .

את כותבת בצורה מרתקת וסוחפת. מדהים.

מצפה לעוד מכתבייך.

יום טוב ורק טוב .!@!
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י