סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 13:28

פנטזיית המרדף חלק שני-------ההתחלה.......

מיואשת ישבה מול המחשב בחדרה השכור , לא הצליחה למצוא עבודה חדשה וצריכה לפנות את החדר תוך שבועיים, מעדיפה לחיות ברחוב מאשר לחזור להורים חשבה.
עיניה נתקלו בכינוי באתר הכלוב-" אדון במזכירה", מה יש לי להפסיד חשבה? מקסימום אלך לראיון עבודה ואשתה כוס קפה.
קבעו לשעת אחר הצהריים בבית קפה ידוע, הגיעה נרגשת לפגישה, הוא לא אמר הרבה בפון,
העדיף לשוחח פנים מול פנים.
התישבה בשולחן שהורה לה וחיכתה, היתה לה הרגשה משונה שמתבוננים בה, בוחנים אותה, נעה על כסאה בעצבנות, שיבוא כבר חשבה.
גבר התקרב אליה, היא התרוממה ושלחה יד אל שלו, נעים מאוד, הגבר היה נאה, לא יפיוף אבל בעל חן רב, לחיצת יד איתנה, חום עלה מידו, גרם לה לריגוש מיידי למטה בין רגליה, הסמיקה קלות, והשפילה את מבטה, ידעה שהוא יודע.
שבי בבקשה, אמר, היא התישבה , מה תשתי? הזמינה כוס קפה שחור.
"ספרי על עצמך" אמר, לפני שאספר אני מעדיפה קודם לדעת מה דרישות התפקיד, אולי בכלל לא מתאים לי? סטירה כוונה אל לחייה, גרמה לה לשתוק , דמעות בעיניה, מנסה להביט סביב, לראות אם משהוא ראה,
כשאני מדבר, שואל, מורה, את עונה, זה מובן? אמר בשקט והתבונן בה.
כן מאסטר, ענתה בטבעיות, מרגישה שכך צריך להיות.
סיפרה על עצמה, על הבעיות שלה שגרמו לה לפנות אליו, לבדוק את האפשרות לעזרה כלכלית.
מדי פעם הגניבה אליו מבט, רואה אותו שקוע בה, בוחן אותה מרגל ועד ראש, רואה כל תגובה,
כל תזוזה, מביט לתוכה.
הדרישות שלי הן מאוד פשוטות אמר, אני מחפש שפחה למשך שנה, בשכר חודשי קבוע שיכנס לחשבון הבנק שלך, תגורי אצלי וגם הכלכלה עלי.
כל מה שתצטרכי לעשות זה פשוט מאוד, להקשיב, להבין מה מצופה ממך ולבצע,
ואם לא אדע או לא אצליח? שאלה,
תענשי ענה.
יש לך שעתיים לארוז מזוודה ואבוא לאסוף אותך לשבוע נסיון, למשפחה ולחברים תספרי
שאת נוסעת לחו"ל כדי לעבוד ותשמרי איתם על קשר דרך האנטרנט ומדי פעם תתקשרי אליהם כדי שלא ידאגו.
כן מאסטר, אמרה, הוא הוריד אותה ליד ביתה וחזר לקחתה לאחר שעתיים בדיוק.

המשך יבוא




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י