תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

סוף פנטזיית המשרד

שערי נאחז בידי המאסטר מפותל בכף ידו, ראשי ושאר גופי נמשכו מעלה בכוח, המאסטר הושיב
אותי על ברכיו, זרועו כרוכה סביב גופי ושערי עדיין בכפו השנייה, הצחוק גווע באחת , הצרה אליה
הכנסתי את עצמי חילחלה לראשי במהרה, אטען לאי שפיות זמנית חשבתי בליבי, מחפשת מוצא
מהיר, להתחנן, להתחנן , חשבתי, אך גם רעיון זה גווע במהרה כששמעתי את המאסטר.

מאסטר פין, מאסטר דיקנס(שמות בדויים), הכירו בבקשה את הזונה שלי שהחליטה להפוך לליצן החצר, הדם אזל מפניי, הנחתי את ראשי על כתפו של המאסטר בתנוחה של חוסר אונים, עייפות השתלטה עלי, בזמן שהייתי שקועה בזין של המאסטר , בזמן שהרעב הטריף את דעתי, הייתי כסומא באפילה, חירשת בקונצרט רוק, לא שמתי לב למה שקורה מעל השולחן, לא שמתי לב שהמאסטר שלי שולט בעיניינים, תחושת השליטה שלי היתה שקר, כזב, בזמן שהייתי שקועה בזין האהוב של המאסטר , הוא כתב לשני אורחיו מה קורה וביקש שלעת עתה ישתפו פעולה.

מטומטמת שכמותי, מה הלחץ? מה המהומה? הרי קיבלתי בדיוק מה שרציתי, הרי זונה רעבה וחרמנית אני ואין יותר טוב ממאסטר כועס ושני חברים שולטים המוכנים לעזור בענישת זונה סוררת השייכת למאסטר אחר.
חיוך אדיוטי נוסף עלה על פני, לפחות לא פרצתי בצחוק, ניסיתי להתאפק, התפתלתי על ברכי המאסטר שלי, מחכה לבאות בקוצר רוח, מדמיינת ומפנטזת אלפי צורות ענישה, מכאובים למיניהם, זיונים בכל חור אפשרי, אנחות הנאה החלו להשמע מפי, עיני היו עצומות כשקולו של המאסטר קטע את פנטזיותי המתוקות והחזיר אותי למציאות.

יש לך חמש דק' ללכת ולהביא את בגדי, אמר ושחרר אותי, דוחף אותי לעבר הדלת, אבל מאסטר, התחלתי לגמגם, אני ערומה, המזכירה שלך, השותפים בחברה....., הסטירה שקיבלתי זירזה אותי אל עבר הדלת, הרמתי ראש, מתחתי צוואר וגב, מה אכפת לי חשבתי לעצמי, זה החברה של המאסטר , לא שלי.
בכל זאת כשפתחתי את הדלת, הצצתי החוצה, המזכירה לא היתה ליד שולחנה, אנחת רווחה יצאה מפי, יצאתי חרש החוצה מנסה לא למשוך תשומת לב, כשעברתי ליד חדר הישיבות עלו משם קולות, דיבורים, התפללתי שאף אחד לא יצא ונתתי ריצה לעבר הארון בו החבאתי את בגדיו של המאסטר.
המזכירה חזרה, הלכה לעבר שולחנה בלי להעיף אלי מבט, כאילו דבר שכיח שאשה ערומה מתרוצצת לה במשרד, התיישבה ליד מכתבתה והחלה להקליד במחשב.

כשחזרתי לחדרו של המאסטר, הוא עמד ליד הדלת, ידו מושטת קדימה על מנת לקחת את בגדיו, בידו השנייה החזיק את בגדי ואת תיקי, נתן לי אותם, דחף אותי אל מחוץ למשרדו וסגר את הדלת, עמדתי שם ערומה, פי פעור לרווחה מרוב תדהמה, אכן היה זה העונש הכי קשה
שקיבלתי מעודי-
רעבה הגעתי אליו וגוועת ברעב יצאתי.

פאני היל