סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 16 שנים. 19 ביולי 2007 בשעה 11:26

[size=150%][size=150%]המשך פנטזיית שפני הניסוי[/size][/size]

הדלת נפתחה חרש, הפרופסור נכנס לחדר, לבוש בחלוק לבן, סטטוסקופ על צוארו.
ניגש על בין שתי המיטות , הסתכל עליהם במבט בוחן, שמעתי שעשית קצת צרות, אמר לבחורה,
חיוך לבבי על פניו, הוא ליטף את ראשה ואמר, אני עומד לשחרר את שניכם מהמיטה, החלטתי
שאתם זקוקים למנוחה עד מחר בבוקר, בניד ראש קטן נתן הוראה לאחור לשחרר את השניים.
הבחור והבחורה התישבו בזהירות, הרגשת חולשה תקפה אותם ומעט סחרחורת.
לאט לאט אמר הפרופסור, אין צורך למהר, אינכם הולכים הרי לשום מקום, שום דבר לא בוער,
לאחר שראה שהתאוששו מעט, ביקש מהם להצטרף אליו, הוא הוביל אותם לחדר רגיל, לא גדול במיוחד, מיטה זוגית עמדה בצד הקיר, שולחן קטן צמוד לקיר אחר עם שני כסאות, השולחן היה ערוך לארוחה, ביצים קשות, גבינות , אשל, לחם שחור, קנקן קפה וקנקן מים, בצד החדר היתה דלת שהובילה לחדר אמבט+ שירותים.
אתם חופשיים עד מחר בבוקר אמר הפרופסור, כדאי שתאכלו ותנוחו כי מחר תעברו בדיקות בצום וכדאי שתאגרו כוח, בשקט יצא מהחדר וסגר אותו אחריו.
הבחור התקרב אליה וחיבק אותה, נותן לה לקבור את ראשה בחזהו, מנשק נשיקות קלות את ראשה הקרח, את יפה גם כך לחש לה, מרגיש את הדמעות זולגות על גופו, את רעידותיה שלאט לאט נחלשו, מה נעשה? היא שאלה? בינתיים נזרום עם מה שקורה, ננסה להבין יותר טוב מה קורה במקום הזה ואז נחליט- לחש לה באוזן, היתה לו הרגשה שהם לא ממש לבד, ששומעים אותם וגם רואים .
בואי נאכל משהוא, שמעת מה אמר הפרופסור- מחר נהיה בצום ואין טעם להרעבה עצמית, הם התישבו, מוצאים את עצמם משוחחים , צוחקים, נהנים זה מחברת זה, כאילו הם אינם אנוסים להיות שם, כאילו הם בדייט מרצונם החופשי.
המצלמות תיעדו הכל, התמונות הועברו ישירות לחדר הישיבות, שם ישבו הפרופסור, האחיות האחראיות, פסיכיאטר בכיר, והרופא האחראי על הסטודנטים לרפואה.


המשך יבוא
פאני היל

רקדן המילים​(שולט) - גיליתי את הבלוג שלך פתאום
קורא בעניין...
לפני 16 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - תודה, המשך להנות מבלוגי ומבלוגים אחרים.
פאני היל
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י