רסיסים של פנטזיות

היה לה ולנו טקס קטן,

כזה שעושה לה נעים ומזכיר לי את מעמדי, לרגליה..

היא הייתה חוזרת מהמשרד עם נעלי הסירה שלה,

נעליים תמימות כאלו, 

כאלו שאף אחד לא יכול לנחש איך הן כאלו נקיות תמיד..

היא הייתה חוזרת מהמשרד ומתיישבת בכורסת היחיד,

מניחה את רגליה על ההדום, רגל על רגל, ומנדנדת אותה..

כאילו כדי להפנט אותי, מכף הרגל המדהימה שלה, מהריח שלה שהייתי מכור אליו..

וככה היא הייתה מתקשרת לאמא שלה או לאחותה או לחברה ומדברת שיחה חולין,

ואני כבר ידעתי בדיוק מה לעשות,

מוזג לה מהיין שהיא אוהבת ומניח בשולחן הקטן לידה,

מתפשט מבגדיי, ככה באמצע הסלון, בין סוף אחה״צ לערב שלנו,

נשאר ערום לגמרי 

ומתיישב לרגליה,

עם זקפה שמתחילה לה רק מהקרבה לרגליה המלכותיות..

וחולץ את נעליה, בעדינות המתבקשת,

אחכ הייתי מנקה את החלק הפנימי של הנעל שלה, עם הלשון..

ושואף את כל כולה מהבפנים של הנעל ישר לריאות,

כמו נרקומן שקיבל את הסם שלו..

ואז הייתי מעסה את כפות רגליה המהממות,

בעדינות..

עם הקרם של הביוקר..

אני כבר כולי מטפטף..

הזיקפה כבר מעט כואבת..

והיא ממשיכה בשיחת החולין שלה,

כאילו זה כל כך טבעי, לה וגם לי..

וככה התחיל לה הערב,

כמו שהיא אוהבת.

פנטזיה..

בדרך לעבודה אני מקשיב לסיפורים ברדיו, והדמעות יוצאות להן,

מנגב נהרות של מים ורק מפחד שאפספס את הדרך..

במשרד, בין שיחה לשיחה, אני לבד בחדר,

מקשיב לסיפורים בטלויזיה במסך השני,

ותוך שניה הדמעות מתחילות לזרום.. מנגב אותן מהר שלא ייראו בטעות..

בצהריים במסעדה אני לבד.. כולם מעדיפים לא לבוא .. ובין מנה למנה אני מסתכל במסך הטלוויזיה הגדול  שם בצד והדמעות מתחילות לרדת אז אני מיד שם את משקפי השמש..ככה באמצע המסעדה..

בלילה, אחרי שהקטנים כבר נרדמו אני  רואה את סיפורי הזוועה בטלוויזיה ומיד הדמעות זורמות.. נהרות של דמעות.. עכשיו כבר אתן להן לזרום ואז הולך לקטנים עם עיניים אדומות, מלאות בדמעות.. ומנשק אותן ממש בשקט שלא יתעוררו..

כל כך עצוב לי..

זה לא נגמר,

כל יום עוד סיפור זוועה,

אח של זה,

בת הדודה של ההוא,

תלמיד של זאתי,

ההוא מהצוות בעבודה,

הבן של השכנים שגדלתי איתם,

הבן הגיבור של השכנים של אחותי,

וזה רק חלק קטן מהסיפורים שנגעו בי..

די,

אני לא יכול יותר,

בוכה לבד בלילה כמו שלא בכיתי אף פעם..

שייגמר כבר

בימים.הראשונים לא רציתי לראות,

את התמונות,

את הסרטנים,

את העדויות,

לא רציתי לשרוט את הנפש,

אבל אחכ החלטתחי לשנות.

מאז אני רואה הכל,

מכריח את עצמי בכוח לראות את כל הזוועות,

מזעזע, הכי מזעזעז שיש,

חיות אדם, נאצים, יימח שמם..

אני לא מוותר..

בכוח רואה את כל מה שמגיע..

חופר שם בטלגרם..

שורט את הנשמה שלי,

הכי עמוק שאפשר,

אני עושה את זה כדי שלא אשכח את הזוועות..

איך הם רצחו, אנסו, שחטו..

אני רואה את זה כדי שאזכור את כולם, 

את התינוקות והילדים והנשים והגברים והזקנים והגיבורים,

אני אף פעם לא אשכח אותם אחרי הזוועות שראיתי..

ואני עושה את זה כדי שתמיד אזכור 

להגן על הקטנים שלי מזוועות העולם,

הם כל כך טהורים וטובים ועדינים ופגיעים..

וכך אני זוכר שאני כאן 

כדי להגן עליהם מכל הרוע הזה..

שורט את עצמי כל כך עמוק

כך שבחיים אני לא אשכח..

מכיל את זה לילדים שלי,

מכיל את זה לגרושה שלי,

מכיל את זה לסידור שלי,

מכיל לצוות בעבודה,

מכיל להורים שלי,

מכיל לאחים שלי,

אבל די..

אני כבר לא יכול להכיל את זה..

פשוט נורא..

התמונות..

הסיפורים..

המחשבות על מה עובר עליהם 

מה עבר עליהם..

כבר לא יכול להכיל את זה..

אבל אין ברירה..

חייב להכיל את זה כדי להחזיק הכל שלא יתפרק..

פשוט הכי נורא שיכול להיות..

כבר חודש שלא גמרתי,

והיא אומרת שאני רק משביח מזיון לזיון..

אחרי תקופה בלי לגמור הזיונים הופכים ל איטיים  יותר, כל תנועה מושקעת מכל הלב..

הזין עומד כמו טיל.. כל הוורידים בו מלאים בדם והביצים כבר מלאות בזרע עד אין מקום..

אני מזדיין איתה לאט לאט.. תנועה אחת מהירה מידיי וזה הסוף שלי..

מחזיק את עצמי מעליה..שתרגיש רק את תנועת הזין שלי, כמו שהיא אוהבת..

התנועות איטיות,בכל תנועה המון רגש.. הוורידים כמעט מתפוצצים והיא מרגישה כל סמ ממני, ככה היא אוהבת, לאט לאט, בעדינות, כמו שמזדיינים עם מלכה..

היא קוראת את הנשימות שלי, כשהיא מרגישה שקשה לי היא תעצור אותי.. תצא היא אומרת, ומלטפת אותי.. מכוונת אותי אל בין רגליה.. תאכל מהמם שלי היא אומרת..

אני שותה אותה בשקיקה, תזיין קצת את באויר היא לוחשת לי, ואני מזיין, את האויר.. ואפילו זה כל כך נעים..

וכך הריטואל חוזר לו, מזיין אותה בעדינות, לאט, מתרכז בכל תנועה, ואז שוב שותה אותה, ושוב..

עד סוף הערב היא תגמור ותגמור ותגמור כל כך הרבה פעמים, ואני שם קודם בשבילה, אחכ בשבילי, וזה כל כך נעים לה ולי..

כשהכוכבים מסתדרים,

זה כמו פזל של 1000 חלקים שלכל חלק יש בדיוק את המקום שלו,

ואז גם  גבר אלפא שכמוני יכול להפוך לכלבלב אלפא וזה כל כך נוח נעים ומרגיש כל כך בבית.

לרדת על ארבע לשטיח ערום כביום היוולדי,

ולהישכב על הרצפה כי פתאום גם על ארבע מרגיש לה וגם לי שזה קצת למעלה מידיי..

ולדחוף את הלשון כל עמוק ברווח העדין הזה בין הכפכף לכף הרגל המושלמת הזאת, 

ולנסות להגיע הכי עמוק שאפשר, כי הרווח הזה הוא הכי ארוטי שיש, אוגר את הריח שלה וטעם הזיעה שלה..

וזה כל כך בטוח ונעים להיות שם למטה ערום וצמוד אליה ובשבילה

להיות שלה ובשבילה

להדליק לה את האור בחדר המדרגות כדי שהיא לא תתאמץ לחפש את המתג בחושך.

להזמין לה את המעלית לפני שהיא יוצאת מהבית כדי שהיא לא תבזבז את זמנה בלחכות למעלית.

להזמין לה בוולט את הסושי שהיא אוהבת לפני שהיא מתחילה להיות רעבה.

ללכת לקנות לה קניות בסופר השכונתי כשהיא נזכרת שהיא צריכה משהו.

לעשות את הכלים בכיור רק עם החוטיני האדום שקטן עלי בשלוש מידות כי זה נעים לה בעיניים.

להפתיע  אותה עם המתנות שהיא אוהבת כדי לגרום ללחייך

להזמין לנו סופש במלון שהיא תוכל למלא מצברים ולנוח משבוע קשה.

לכבס לה את התחתונים והגרביים ביד כי  ככה היא רוצה.

למרוח לה לק בציפורניים ברגליים ולייבש עם הפויים הכי עדינים שאפשר.

לחבק אותה כל לילה כל הלילה   כשאני  כבר כולי רטוב כי לא גמרתי כבר חודש.

לענג אותה אורלית ולסגוד לגופה שעה שלמה כל לילה לפני שהיא נרדמת וכל בוקר כשהיא מתעוררת.

לעשות אהבה  עם כף הרגל שלה מתחת לשולחן כשהיא בזום בשיחת עבודה משעממת.

להבריק  את הכפכף שלה עם הלשון ולהסניף את שאריות כף הרגל שלה.

לרדת על ארבע ולספוג את ההצלפות שלה כי הבוס שלה בעבודה עצבן אותה כל כך והיא צריכה לפרוק קצת.

לקרוע ברך ולקבור את ראשי בין ירכיה כדי להרגיש כל כך שלה.

להיות שלה ובשבילה

היא ראתה הישרדות היום, 

ובזמן הזה אני עשיתי אהבה עם הבוהן השמאלית שלה.

לכרוע ברך ערום לפנייך, 

לפתוח את הרוכסן של המגף שלך,

לאט לאט,

ובעדינות,

מקו הברך ועד לקרסוליים,

לחלוץ את המגף בעדינות מרבית,

לסדר את הגרב שקצת נמשכה עם המגף,

לקחת נשימה עמוקה ממרכז כף הרגל ולשאוף לכל הריאות,

את כל הארומה שלך, 

כמו נרקומן, ממלא את הריאות שלי בריח הכל כך שלך,

הריח שהלך איתך כל היום,ֿ

להוריד לך את הגביים, לאט לאט ןלשים בצד,

לעשות אהבה עם כל אצבע בנפרד,

ןלנשום אותך