רסיסים של פנטזיות

היה לה ולנו טקס קטן,

כזה שעושה לה נעים ומזכיר לי את מעמדי, לרגליה..

היא הייתה חוזרת מהמשרד עם נעלי הסירה שלה,

נעליים תמימות כאלו, 

כאלו שאף אחד לא יכול לנחש איך הן כאלו נקיות תמיד..

היא הייתה חוזרת מהמשרד ומתיישבת בכורסת היחיד,

מניחה את רגליה על ההדום, רגל על רגל, ומנדנדת אותה..

כאילו כדי להפנט אותי, מכף הרגל המדהימה שלה, מהריח שלה שהייתי מכור אליו..

וככה היא הייתה מתקשרת לאמא שלה או לאחותה או לחברה ומדברת שיחה חולין,

ואני כבר ידעתי בדיוק מה לעשות,

מוזג לה מהיין שהיא אוהבת ומניח בשולחן הקטן לידה,

מתפשט מבגדיי, ככה באמצע הסלון, בין סוף אחה״צ לערב שלנו,

נשאר ערום לגמרי 

ומתיישב לרגליה,

עם זקפה שמתחילה לה רק מהקרבה לרגליה המלכותיות..

וחולץ את נעליה, בעדינות המתבקשת,

אחכ הייתי מנקה את החלק הפנימי של הנעל שלה, עם הלשון..

ושואף את כל כולה מהבפנים של הנעל ישר לריאות,

כמו נרקומן שקיבל את הסם שלו..

ואז הייתי מעסה את כפות רגליה המהממות,

בעדינות..

עם הקרם של הביוקר..

אני כבר כולי מטפטף..

הזיקפה כבר מעט כואבת..

והיא ממשיכה בשיחת החולין שלה,

כאילו זה כל כך טבעי, לה וגם לי..

וככה התחיל לה הערב,

כמו שהיא אוהבת.

פנטזיה..